מזל- טוב! נולד לך ילד!!!" נשמע משהו שתישמעו רק בעוד הרבה זמן, לא? זה בדיוק מה שחשבתי בתחילת השנתיים האלה ואפילו בתחילת המחצית השלישית. אז לא, ילד לא נולד לי וגם לא ילדה, אבל הסימסטר האחרון הגיע. וזה עצוב, ומוזר, ומבלבל ומהיר. באמת שקשה לי להבין איך שעברה השנה וחצי האלו במהירות סופר עילאית. את ה'פרוייקט האישי' (INDEPENDENT PROJECT PORTFOLIO ) שלי בתיאטרון סיימתי סופסוף, בסקירה מחקרית עמוקה על 'תיאטרון המדוכאים' של אגוסטו בואל. מרשים ומפתח בצורה בלתי רגילה. התרכזתי על טכניקה שנקראת ,קשת התשוקות, ממליצה בחום לגגל על זה- זה מדהים ומלמד כלכך הרבה! תיאטרון זה משהו שהחלטתי דווקא כאן שאני לא רוצה ללמוד אותו, אבל עם טכניקות 'תיאטרון המדוכאים' אני בהחלט ארצה להתנדב, או ללמוד או לעסוק עם זה בטוח בארץ בין ישראלים וערבים או חילונים ודתיים. הכוח של התיאטרון הוא אדיר, ובכלל של האומנויות השונות.
הלוואי שיותר אנשים היו נפתחים ונחשפים אל זה... טוב בכל מקרה, זהו ביטוי ההתרגשות שלי בקשר לסיום העבודה הענקית הזו! מתוך החודש של החופשה הפסדתי כשבוע- שלושה ימים שהגעתי אחרי שפילד, אנגליה עם לילי (פוסט קודם) ונסעתי שלושה ימים לפני לקארדיף להיות עם חברתי המקומית, שאנה. בזמן שלוש הימים אצל שאנה גם לקחתי חלק בסדנאת תיאטרון באמת עוצרת נשימה ומעוררת חשיבה רבה על אותן הטכניקות המרגשות... שאנה ומשפחתה אירחו אותי בצורה באמת מעל ומעבר, וואגא מאמא (מסעדת אסיאתית שמוכרת מאד באיזורנו הבריטי), הלכנו גם לראות את המחזמר 'אוליבר טוויסט', הפקה גדולה, שירים גדולים וילדים גדולים בגופות קטנטנים! היה באמת מרגש לראות את זה, מחזמר חכם מאד בכך שהוא גורם לך לראות שני צדדים של סיפור, למרות שהסוף הוא מעצבן ובנאלי כמו באגדות, אבל הסיפור עצמו הוא כיפי, לעיתים מכעיס אבל שווה צפייה או קריאה. חחחח לפעמים אני מרגישה כמו איזה ממליצת ספרים וסרטים או מבקרת מקומות תיירות. בכל מקרה, שלוש הימים אצל שאנה היו כיפיים ומפנקים ומלאים בחוויות ובצחוקים. מסתבר שאבא שלה הוא בכלל יהודי אמריקאי, אמא שלה קתולית אדוקה מצרפת שהגיעו לחיות דווקא בקארדיף. הם באמת מדהימים ומקווה שתהיה לי האפשרות להחזיר להם באיזשהי דרך.שאנה ואני הגענו לבית הספר, וסאנלי האורגינלי (הבית בו חייתי במהלך השנה הראשונה שנשרף...) חזר לקדמותו. 'הום סוויט סום' יהיה הביטוי המתאים ביותר לתאר את ההרגשה שהגעתי לבית. אמנם, במבט לאחור, השנה הראשונה שלי הייתה מאד מבלבלת ולא יציבה מבחינת חברתית, בעיקר הסימסטר הראשוני, שזה דבר שהוא די לגיטימי לרוב, ולא תמיד הרגשתי הכי בנוח בבית, אבל לאט לאט לומדים להכיר יותר, וזה היה נחמד מאד להרגיש את הרגשת הבית המחממת הזו...
השנה הפעילויות שלי תהיינה אמנסטי, הקרן לאיסוף כספים לתלמידים ושיעורי חיזוק באנגלית. אני ממש שמחה, עם הבחירה הזו, בקשר לאנגלית זהו מן חוג חדש שמנוהל על ידי המורה לאנגלית המקסימה, האימהית והמצחיקה שלי. בגדול מה שיקרה זה שאקבל עזרה נוספת באנגלית לשימוש במקצועות האחרים, כמו למשל בפוליטיקה ואיך לענות על חיבורים ושאלות עם שאלות שקשות להבנה כי האנגלית שם היא בהחלט מליצית ושייקספירית כזו. סוג של ג'יבריש בשבילי. ואני מקווה שזה יעזור לי, יהיה מעניין.
קצת מוזר לחשוב שעבר שבוע בלבד, זה נראה כאילו עבר הרבה יותר משבוע. הספקתי בשבוע הזה כבר להפסיד לילה שלם (לא ישנתי ולא במשך דקה אחת באחד הלילות, כדי להשלים את עבודת התיאטרון), הספקנו לשלוח מיילים לגבי המנהיגים הבאים לשנה הבאה של הקרן לתלמידים. עם אמנסטי הספקנו לארגן ערב התרמה אדיר, שבגדול, קצת אירוני ויכול להיות שהקונספט יישמע קצת מוזר, אבל אירגנו 'לילה קזינו'. שבגדול הכניסה עולה כסף, שזה בעצם תרומה לאמנסטי, ומקבלים צ'יפים לשחק קזינו, פוקר וכל הדברים האלה שאני, האמת לא יודעת בכלל איך משחקים ואפילו לא את השמות, אבל היה ממש ממש כיף ודי הרבה אנשים באו, גם מכיון שזה משהו חדש שאף פעם לא היה בבית הספר, גם בגלל זה די מגניב, ביקשנו מכל מי שבא לבוא לבושים בחליפות ושמלות, והרבה אנשים הלכו לקנות שמלות וחליפות בחנות הצדקה- יד שנייה שבעיירה, שזה ממש מגניב כי הכל שם זול ותמיד מוצאים שם דברים מגניבים, זולים לאללה ונקיים. היה דרמטי בהחלט, הפרס הוענק לאסלי, הפירסט ייר הטורקייה, והיא זכתה בערכת פוקר ענקית בהחלט. זו נשמעת לי ממש אמונות ומשחק חשיבה אדיר, זהו משהו שמתווסף לרשימה של ה'מאסט' בדברים שאני חייבת להספיק עד סוף הסימסטר. אבניל'ה מקנדה ויינג ממאלזיה המתוקות – החלטנו כולנו בייחד שאנחנו מתחילות לרשום רשימת הספק. כל מיני דברים כמו 'להתקלח בקומה התחתית של הטירה', לשחות בבריסטול צ'אנל, לעלות למגדלור שנמצא בקרבת הקולג', לרוץ 10 ק"מ וכו'. אה וגם ללמוד לשחוק פוקר ;) קיילי (קנדה) וריבקה (דרום אפריקה) היקרות בהחלט, החלטנו לבלות לנו את הסופ"ש, כי בילינו את הזמן האחרון בייחד די הרבה (שלושתנו מובילות את אמנסטי ובזכות הערב קזינו יצא לנו להיות הרבה בייחד, ולכן החלטנו שיהיה ערב מצחיק, ולהלן התוצאות:
הייתה פגישת ניהול כנס "שלום וקונפליקטים", בו מספר מורים ותלמידים מארגנים ומובילים סדנאות. בחרתי להוביל סדנאת 'תיאטרון המדוכאים', שם נראה איך תיאטרון יכול לעזור בפתירת סכסוכים מדיניים ואישיים, אם בכלל. אני ממש ממש מתרגשת!!! זה גם יהיה בשיתוף רוטרי, שזהו ארגון שאני מקווה להיות חלק ממנו בישראל, וחשבתי לפתוח ולהתחיל את הרוטר-אקט בנתניה, שזהו בעצם הרטורי הצעיר והנערי המקומי. אהיה ממליצת מקומות שוב ואומר שבהחלט כדאי לגגל מה זה רוטרי ישראל או רוטרי בכללי.
כתבתי לדידיל'ה שלי (הקו יירית הישראלית שלומדת בקולג' בארצות הברית) מכתב ליום ההולדת ואני מקווה מאד שזה יגיע בזמן. בזכות יודבליוסי יצא לנו ממש להתחבר ודידי, במידה ואת קוראת את זה, רציתי להגיד לך שוב שאני מאד מאד מאד מעריכה אותך ואת מי שאת, ושאת מעוררת השראה בשבילי. אני אוהבת אותך המון ואת מדהימה, כיפית וכנה. המון המון המון אהבה ומליין של מזל-טובים !! 3>
אני מקווה שאם יש לך הזדמנות, הגשת טפסים ליודבליוסי. בגדול ההרשמה המוקדמת נסגרת מחר או כבר נסגרה אבל יש עוד הזדמנות עד ה26. באמת ממליצה ומציעה לנסות לפחות את השלב הראשון, כדאי לקרוא בלוגים של אחרים גם, ורק מהחוויות להבין כמה לומדים ומתפתחים כאן... האמת היא שקשה לי לחשוב איך אפשר להגיד להתראות לאנשים כאן בעוד מספר חודשים... יש עוד הרבה זמן, אני יודעת, אבל... יהיה קשה... טוב לא אדבר על זה עכשיו, יש עוד זמן וגם עד אז, כדאי ליהנות ולהפיק את המיטב מהזמן שנותר... אז מקווה שעשית את ההחלטה הנכונה והגשת, גם אם זה רק לנסות. בהצלחה לכולם- לכן ולכם שהגשתם מועמדות, בהצלחה, ואני מקווה שתיהנו מהתהליך. לפעמים הדרך הרבה יותר חשובה מהתהליך, ואני חושבת שזהו משהו מאד נכון לגבי תהליך המיון ליודבליוסי ישראל. באמת, תנסו ליהנות מזה כמה שיותר, להכיר וללמוד. אני בטוחה שגם רק מהשלב הראשון של הטפסים הצלחתם לחפור במקומות אישיים ונוספים שלא ידעתם שקיימים בכם, בין אם זה מתבטא בחשיבה עצמית, בכתיבה, בלסדר בראש "מה אני אוהב\ת או במה אני מאמין\ה ועקרונות.." וכו'.. המון בהצלחה!
זה היה השבועון שלי,
פוסט קצרצר ולא מייגע, מקווה...
המון אהבה,
אעדכן בקרוב מקווה,
תודה !
אלמוג.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
