עם זה ש-UWC עצמו נשמע בהתחלה כבדיחה עולמית גם ככה, בתחילת נובמבר דמיינו את הדבר הבא: מוסלמי, שני נוצרים, אתאיסטי ויהודייה רוקדים לצלילי ליידי גאגא ומקשטים את ה'חדר החברתי' למסיבת הלוואין. אז לא, למזלי זה לא הייתה בדיחה, זה היה הערב שעשה לי את השבוע הראשון של נובמבר! בהלוואין עצמו, התארגנתי למסיבה עם אריקה הבריטית, קיארה (איטליה), סארונאס (ליטא), טום (ארה"ב) וגוויאום (קוויבק, קנדה). לאווירת החג עטפתי את עצמי בשמלה כתומה, השתמשתי בצעיף רנדומאלי וכתום כחגורה ובקישוטי דלעת כעגילים ובתוך עשר דקות נהפכתי לדלעת. חחחחח התקרבתי מא דלקיארה האיטלקייה במהלך אוקטובר, ומאז שתינו חברות קרובות מאד וזה כיף לי מאד לדעת שיש עוד אדם וחבר קרוב מאד שאפשר לספר לה דברים אישיים, והיא גם משתפת אותי. העברית שהיא יודעת עד עכשיו היא בסיסית מאד- שלום, אמא, מציק, אהבה, כן, לא, מזל-טוב ולחיים. נראה לי שהיא תוכל להסתדר עם זה בארץ ;)
בגרות הIB הרבה יותר מעניינת וממוקדת מהבגרות הישראלית ואני מקווה שהבגרות הישראלית תעשה כמה וכמה מאמצים ללמוד מזה. אמנם הרבה יותר עבודה קשה ועצמאית, אבל החומר שאני לומדת, אני לומדת לבד (או לפחות מנסה...), אני מנסה וחוקרת לבד, כמובן עם הנחייה כלשהי לרוב, אבל יש לזה ערך הרבה יותר גדול. אני אשכרה זוכרת ולומדת. ברגעים שהלחץ האטומי הגופני והנפשי שלי לחוץ וגבוהה יותר מהכור האיראני, קשה באמת להעריך כמה הIB מלמדת בצורות מגוונות ומיוחדות, אבל אפילו ברגעים האלה, קשה לי שלא לחשוב ולהעריך את התרומה הגדולה. לדוגמא, הקורס TOK - THEORY OF KNOWLEDGE זה הקורס הכי פשוט אבל הכי חכם שלקחתי בו חלק. קצת קשה להסביר מה זה בדיוק, אבל זה סוג של כיתה 'נוספת', שכחלק מהשנתיים- ארבעה סימסטרים, אנחנו מחוייבים ללמוד בשני סימסטרים מתוך הארבעה. בגדול, מה שקורה זה שאנחנו מאתגרים אחד את השני, על ידי דיון רב משתתפים, מדינות ותרבויות על האמונות, המחשבות ודרכי החשיבה האישיים שלנו ושל אנשים גדולים וחכמים, עליהם אנו מבססים את הידע שלנו לרוב. מהי תאוריית ידע, איך מאתגרים את זה, למה אנחנו מאמינים במה שאנחנו מאמינים ומה גורם לנו להאמין. מה היא 'אמת' וכל מה שנוגע לפילוסופיות פלצניות כאלה ואחרות. אני אומרת 'פלצניות', כי אני מניחה שזה באמת נשמע ככה, אבל זה מאתגר וכיפי מאד, אם אתה לוקח בזה חלק. בסוף הסימסטר הראשון של הקורס אנחנו צריכים להכין פרזנטציה של 20 דקות, בה אנחנו מסכמים את הידע שצברנו מהקורס ומבססים את זה על נושא או אירוע אמיתי שקרה\ קורה. ובסוף הסימסטר השני יש 10 שאלות, בוחרים אחת ועליה רושמים חיבור של 1,500 מילים, וסוג של אותו הרעיון. מהחיבור אני מפחדת ולחוצה מאד, אני מתחילה רשום בעוד שבוע... את הפרזנטציה שלי עשיתי על "הגבול שבין חירות וביטחון". נו, אין מה לעשות, כישראלית אלו הנושאים שהרגשתי הכי בנוח לדבר עליהם בפרזנציה, להסביר ולדון עליהם. האירוע האמיתי שבחרתי הוא חומת עזה, גדר ההפרדה, גדר האפרטהייד או חומת הביטחון- איך שאתם רוצים לקרוא לזה. השאלה ששאלתי היא האם אפשר להצדיק את זה ובאיזה צורה אפשר לאתגר את התשובה, משהו כזה. אני כלכך שמחה על ההזדמנות הזו שניתנה לי עם טי.או.קיי לחקור את הדיעות שלי, לשאול את עצמי ולא לקבל כל מה שקורה כמובן מאליו, אלא לשאול ולהבין למה זה קורה. אחד הדברים החכמים ביותר שקיבלתי מהקורס הזה הוא שאילת השאלה 'למה' לאירועים, דיעות ואמונות שונות. הלוואי ולעוד אנשים תהיה את ההזדמנות לעבור את הקורס הזה!!
זוכרים את האירוע "10%" משנה שעברה? גם השנה זה קרה, וכמו שהבטחתי לסקנד ייר ש'אימצו' אותי שנה שעברה כדייט, אימצתי השנה פירסט ייר ולקחתי איתי את קיארה. אג'ה (טורקיה), ג'וליה (ווילס) ופרנצ'סקה (איטליה), חמשתנו אכלנו אוכל מזרח- תיכוני מ-ע-ו-ל-ה לפני המסיבה בחדר- יום של בית פי- קיי. היה ממש מצחיק, בעיקר כי לפרנצ'סקה יש מבטא איטלקי מטורף ואדיר! כל מה שהיא אמרה עורר השראה למשפט הבא!
כבר משנה שעברה הבטחתי לעצמי לחגוג לפחות פעם אחת את שבת ולהזמין גם חבר'ה לא יהודיים. להפתעתנו הרבה, או שלא, הרבה מאד חבר'ה היו מעוניינים באירועון הזה שמיכאל ואני אירגנו. הגיעו כ35 חברה, שזה נקרא באמת המון לאירוע חד פעמי. ריבקה המקסימה שהתחברתי איה מאד עוד משנה שעברה, היא מדרום אפריקה עזרה לי להכין את החלות המתוקות שנטרפו די במהירות בביתה של האם בית שלי, שרה. היא כזו מתוקה, אני באמת ברת מזל ששרה היא האם בית שלי ! איך שהיא עוזרת בכל פעם לכל מי שצריך עזרה, בית לאירוח וכל דבר. בנוסף לזה, הכנו גם אוכל מזרח- תיכוני, עוגות דבש, פסטה, מגוון סלטים, טחינה חומוס ופיתות. הדלקנו נרות, לימדנו הורה צולעת, לימדנו מספר מילים בעברית, כמה הסברים על המנהגים של כיסוי חלה, הדלקת נרות, חגיגת שבת, קידוש וכו' ומוזיקה יהודית ביותר. היה באמת כיף מאד והתגעגעתי לזה ברמות שלא הבנתי !!! זו הפעם הראשונה שהייתי באירוע בית-ספרי שהסתיים שעתיים וחצי לפני הצ'ק אין וגם אחרי זה אנשים נשארו והמשיכו לדבר ולצחוק ולפטפט ולחלוק חוויות ולשיק ולשחק עד צ'ק אין!!!! טירוף!!! J אחרי שחזרנו, ריבקה, מיכאל ואני ניקינו הכל ואז החלטנו, ללכת עם כל הנרות, הסירים, הכיפות והדיסקים לסוש (שזה המקום שבו אנחנו רוקדים בסופ"שים, מבלים, נהנים ומרגישים כמו בני נוערJ). ערב מוצלח מאד, שמחתי שמיכאל ואני ארגנו את זה. הרגע המצחיק ביותר היה הכנת הכיפות מנייר והמבטאים השונים מכל העולם כשכל אחד בירך שבת שלום ומבורך את חבריו. קראנו לזה משום מה "ג'ווייש אלטרנטיב- JEWISH ALTERNATIVE", שזה עוד אחד מהדברים המצחיקים והאבסורדיים בערב הזה...
יש!!!! 6 במתמטיקה ו7 ראשון בתיאטרון. איזה סיפוק אדיר !!!! הפגישה עם הטיוטור (איש מקצוע תומך לימודי ורגשי) עשתה לי את החודש וחיממה לי את הלב. עם הרבה עבודה קשה אני יכולה להשיג את הציונים שאני רוצה ואני מקווה מאד לפנות זמן נוסף ללימודים גם!
'מהגרים ללא מעמד', זה היה הנושא הקשה עליו עשינו תיאטרון רחוב. זה נושא מאד לא קל ושנוי במחלוקת. אבל הלכנו עם זה עד הסוף, ובסופו של דבר לא עשינו את זה במטרה לתמוך בלתת להם אזרחות, אלא מעמד של בני אדם, ושהמדינה תדאג להם לפחות כמו שצריך- מים, ביטחון ובריאות. הנה כמה מהתמונות מההכנות ומהאירוע עצמו: באחד מהרגעים, שני פירסט יירז מהבאדי- דורם שלי, אודון מנורווגיה וגוויאום מקוויבק התחילו לשיר ולזמר באמצע הרחוב בקארדיף, והקטע הקורע הוא זה שאיזשהי אישה זרה ומבוגרת התחילה פתאום לרקוד בטירוף עם הרגליים והידיים בצורה מחשידה ומצחיקה. למרות הכל זה היה מחמם את הלב לראות את זה...
את הפעילות האחרונה החלטנו ריבקה, קיילי ואני לסכם לסימסטר הזה במסיבת תה בריטית אותנטית, וקראנו לזה: AMNESTEA PARTY. מיכאל ואודון זימרו ושרו להם שירים של הבקסטריט בויז, אכלנו מלא עוגיות ושתינו יותר מידי תה. חואקין רקד ריקודים לטיניים, וריקרדו מברזיל ואליס מצרפת ובלגיה החליטו פתאום לפצוח בריקודי 'רחוב' אותנטיים משלהם. אחרי זה ראינו כמה וידאוים מצחיקים שעשו לכולם טוב על הנשמה, בין כל הלחץ השבועי של המבחנים והלימודים. בחיים לא הרגשתי קרובה יותר לחפלה ערבית.
מסיבת חג המולד, לא ארבה במילים, ולהלן התמונות והתוצאות:
שפילד ולילי: יומיים שלמים וחצי לילה, זה מה שהיה ללילי ולי לבקר, ללמוד ולחות בייחד בשפילד, אנגליה. המשפחה המגניבה שלה מעוררת השראה, יש להם סוג של גן ירק מחוץ לבית ששייך להם והם מגדלים את כל הירקות שהם אוכלים בבית. מתנדבים עם ארגוני זכויות אדם שונים ותורמים לסביבה הרבה- כל הבית עם חסכני מים וחשמל ומרגישים בטבע בלי להיות בטבע. אחרי נסיעה של 8 שעות ברכבת שהועברו במהרה רבה, בלי אף שעות שינה ועם הרבה דיבורים על פוליטיקה, מצב בטחוני וספקולציות לעתיד. ירדנו מהרכבת, עם מזוודה צולעת, שני תיקי טיילנים בגודל הביג בן ומכוסות בגשם ועטופות במזג אוויר סגריר פלוס פלוס. אבא שלה ואחיה פיטר (שעם המבטא האנגלי נשמע כמו פי-אר) הגיעו לאסוף אותנו והחזירנו לביתם הקט והמגניב, עם מרק חם, מגוון לחמים ביתיים, כולנו מדברים, רוצים לשמוע ולהתעניין יותר האחד בשניה והכל קורה לרקע מוזיקת להקת פולקלור יהודי מלונדון שמתנגנת. אחרי- כן, על פי מיטב המסורת, נחשף בפניי קיר שלם שמלא בכוסות בגדלים שונים ובצבעים מגוונים. וכבר נישתי את השאלה הבאה: "וואט קינד אוף סייז ווד יו לייק!?". בצהריים שלאחר מכן הלכנו להכיר ולבקר את סבה של לילי, פרופסור לזואולוגיה, בן אדם סופר מרתק עם עבר אומנותי ומדעי, עם תחומי עניין מפתיעים ועם כישרון להכין עוגיות- תה משגעות ומלאות בכל-טוב (האמנם יותר 'כול' מאשר 'טוב'!?) . חזרנו לקראת הערב ולילינק'ה ואני הלכנו לסיבובון בדאון טאון. חנויות ספרי יד- שנייה עם מכלול עתיק וכיפי וריח נושן, בחנויות 'צדקה' (חנויות שכל מה שנקנה הולך לצדקה ולעזרה לאנשים נזקקים) ובחנויות יד-שנייה. בהמשך הביקורון בשפילד, אחרי 8-9 (!!!!!!) כוסות תה ביום, הלכנו למחאות הכלכליות של שפילד וטיילנו במרקט מקומי של אוכל אירופאי לכבוד חג המולד. גרסת מקס ברנר האנגלית: אחרי כל הטיולים והגשמים שירדו בארץ שפילד הירוקה וההררית, הלכנו לבית- שוקולד קטנטן וקסום עם כל המשפחה שלה, ושתינו כולנו שוקולד (כמעט) טהור, עם תוספות של פצפוצי שוקולד, קרם קצפת, מרשמלויים קטנים וקוביות שוקולד, כאילו שהמשקה עצמו לא מספיק... כשחזרנו, הבטחתי להם להכין ארוחה מזרח- תיכונית ובין היתר, בשילוב אמא סופי, לילי ואלמוג- טחינה, סלט בורגול וירקות בתנור.... זה על הצד המזרח תיכוני, והשולחן עוד היה מלא בדברים טובים ואחרים. ארזתי שוב, סידרנו תמונות מאלבומי תמונות ישנים וחדשים ואחרי עוד קצת תה ולקיחת תמונות משוגעות עם דפים מגניבים שמשבשים את המציאות והופכים הכל לראייה כפולה ומשולשת (קצת מוזר, תמונות בהמשך..)- הלכנו לישון וקמנו בחמש. נפרדתי מלילי והמשפחה האוהבת וחיכיתי לאוטובוס שייקח אותי אל שדה התעופה הית'רו. במהלך כל הזמן המשפחה מאד איתגרה אותי ושאלה אותי שאלות והעלתה לדיון נושאים די רגישים במצב ה...(כמובן...) ישראלי- פלסטיני וגל מה שקשור בממשלתנו וביחס לפלסטינים. שיחות לא קלות וישירות מאד, אבל גרמו לי לחשוב הרבה על צדדים שלא חשבתי עליהם ולחשוף להם פרטים וצדדים שגם הם לא חשבו עליהם. בית אנגלי טיפוסי- הפקתי הרבה יותר מהרבה כוסות תה וגשם J
ואם עדיין לא הספיקו הבדיחות, אני עכשיו כותבת את הפוסט משדה התעופה 'הית'רו', כשאדם לבוש כסנטה קלאוס מסתובב בין הכיסאות וחוזר על הביטוי 'הוי הוי הוי' כדי לחמם לאנשים את הלב. ואני מחייכת לעצמי ותוהה מה האנשים שמסביבי חושבים...
מעלה את הפוסט מישראל עכשיו וחושבת לעצמי שזו חופשת סימסטר אחרונה שלי, כלומר זו הפעם האחרונה שאני חוזרת לאטלנטיק קולג' אחרי החופשה הזו. לפניי סימסטר רביעי ועמוס מאד, אבל לפני זה יש את חופשת חג המולד, חנוכה, וחג החגים- כל הדתות הכדולות מכובדות, ואני חייבת לסיים את כל העבודות שהצבתי לעצמי, ליהנות עם המשפחה והחברים, להתחיל ו/או לסגור עניינים עם הצבא, מקווה לסגור בחיוביות עניינים עם שנות שירות או מכינות צבאיות, לבלות עם החבר'ה, לנסוע עם החברים שכבר יש להם רישיון, לחגוג את חג האורים ולאכול הרבה לביבות ולא להיות לסופגנייה!
חג חנוכה שמח, מלא בשמחה, אור ומשפחתיות לך!
המון אהבה,
אלמוג.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
