הרבה זמן שלא עידכנתי. כמו תמיד. אני כבר לא יכולה לעדכן הרבה, כמו פעם.
פעם היה יותר טוב, פעם היה יותר כיף, פעם היה יותר ורוד, פעם היה יותר תקווה.
פעם היה יותר...
הסוף כבר ממש מתקרב לו. צעדיו פוסעים במהירות לעברנו. הוא מסלק אותנו, שולח אותנו למקום אחר. מפחיד יותר, גדול יותר... ואי-אפשר לעצור אותו. הוא גדול מידי והוא נברא על-ידי אלוהים. רק הוא יכול לעצור אותו. אבל הוא לא יעשה זאת. הייתי שמחה לשים לסוף רגל. שימעד, שיפול. שיפצע, שיתעכב. עוד קצת. לפחות עוד קצת... ואם נמשיך במטאפורה הזו - הייתי רוצה לרצוח אותו.
[...]
Another turning point, a fork stuck in the road
Time grabs you by the wrist, directs you where to go
So make the best of this test and don't ask why
It's not a question, but a lesson learned in time
[...]
כבר לא נותר מה ללמוד, כולם יכולים להסכים איתי. כן, גם אתן, מורות! אתן, שמנסות למרוח את הלימודים "עד ה-20 ביוני!". כל היום עובר לו בחזרות למסיבת-הסיום שתתקיים ביום חמישי.
בשעה הראשונה דיברנו עם ענת על כמה דברים (שאני לא ממש זוכרת) וקיבלנו את המבחנים בהיסטוריה.
אח"כ הייתה לנו שעה חופשית...
ברבע לעשר מצאנו את עצמנו פוסעים לכיוון המתנ"ס, כדי לצפות בקליפי הסיום. כשסיימנו, חזרנו לביה"ס והייתה לנו חצי-שעה חופשית.
אז, הנורא(ית) מכל הגיע(ה) - אנגלית (אורלי). קיבלנו איזה קטע שמיעה אחד שעשינו שבוע שעבר וקיבלתי בו מאה! כן, כן, מאה! פעם ראשונה שקיבלתי מאה בקטע שמיעה באנגלית! וקיבלנו גם אנסין שעשינו לפני שבועיים, שבו קיבלתי 80. נהה...
גם היא, כמו כל המורות חסרות החיים, רצתה שנעשה משוב. בהתחלה היא רצתה שנכתוב באנגלית, אבל בסוף הצלחנו לשכנע אותה שנכתוב לה את המשוב בעברית. היא הסכימה וסתם חירבשתי לה משהו. אם היא משכילה, היא בוודאי תבין שמה שחירבשתי לה במשוב - לא אומר, יחסית, כלום למה שאני באמת חושבת ורוצה לומר לה. היא חילקה לנו אנסין על - נחשו מה? - האוכל האהוב של הניו-יורקים! ומי לא יודע שהאוכל האהוב על הניו-יורקים (ובכלל, על אמריקנים) הוא - נקניקיות! (אוהבים נקניקיות? כן, כן,כן!)
אח"כ הייתה הפסקה... ואז שוב אנגלית (למרות שהיינו אמורים לעשות חזרות לרונדו של מסיבת-הסיום). אורלי שאלה אותנו כמה שאלות כלליות כאלו... והיה נחמד, מצחיק וכיף.
כמה דקות לפני סוף השיעור, ענת באה וקראה לי. בשביל הקריינות בטקס... הלכתי אחריה ועבדנו על קטעי הקריינות ביחד עם אפרת, תיקי ושלושת הנציגים האחרים מהכיתות המקבילות.
[...]
So take the photographs and still frames in your mind
Hang it on a shelf in good health and good time
Tattoos of memories and dead skin on trial
For what it's worth, it was worth all the while
[...]
זהו, סתם יום רגיל. כמעט את אותה השיגרה. השיגרה שאני כל-כך אתגעגע אליה וארצה לחוות אותה שוב. שיגרה ורגעים שכנראה ולעולם לא יחזרו. אני אתגעגע להכל. הכל! מהמכונה של השתייה הקרה ועד לצחוקים בכיתה, לשיעורים ולמורות.
[...]
It's something unpredictable, but in the end is right
I hope you had the time of your life
[...]
ספיר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
