היא פגעה בי,
במקום הכי כואב,
כמו רוב האנשים שסובבים אותי,
שקשורים אלי כל כך,
שמדי יום אני רואה אותם,
הם פוגעים בלי הרף,
בלי מנוח ובלי מעצור.
הם אומרים דברים כל כך כואבים,
והכל נשמר בבטן,
כל מי שמסביבי פוגע,
למה שאני יספר לו על מה שעובר עלי,
שיידע את הנקודות הכי חלשות שלי,?
לא,
אני ימשיך לשתוק.
אני ימשיך לסחוב הכל לבד,
אין אף אחד שיבין אותי,
כולם פוגעים,
ראבק אלוקים למה זה מגיע לי!?
פגעו בי כל כך הרבה,
שיקרו לי בלי הרף,
עושים לי רע,
אני לא יכולה יותר-
כמה!?,כמה ילדה שפאקינג בת 13 יכולה לעבור,
להחזיק,
אני עוד שנייה מתמותת,אני לא מסוגלת יותר,
אני לא יכולה להיות עוד ליד אנשים שפוגעים בי,
אז אני שיקרתי,
ופגעתי,אבל החרטה לא איחרה לבוא,וגם הסליחה לא.
סגרתי את המעגל הזה.
כולם אומרים,טוב לא כולם,
רק אלה שחושבים שהם יודעים הכל,שנקראים כ'משפחה','חברים'
אומרים שאני צועקת סתם,מתעצבנת סתם,מקללת,מתחצפת,
ואני מחזירה להם זה מה יש.
הם פעם חשבו,פעם אחת,
מאיפה כל זה בא,
למה לעזאזל אני מתנהגת ככה!?
הם לא,הם לא, הם לא.
הם לא יודעים כ ל ו ם,
אז קראתי לה שרמוטה,זונה,מטומטמת,
אמרתי שתקפוץ לי באוויר,
אז מה!?
זה אומר שהתכוונתי לזה!?היא יודעת בכלל למה אמרתי את זה!?
היא פשוט הייתה הדבר היחיד,היחיד
לדחיפה למטה,להתמוטטות,לבכי,להתפרקות.
'אלוקים לא שרמוטה' זה מה שהיא אמרה
ולמה, ?
כי פעם אמרתי שהיא חושבת שהיא אלוקים
אז היא פשוט לוקחת את זה ומשתמשת בזה תמיד,
היא לא מבינה כמה היא פוגעת,
אני ל א מבינה למה היא פוגעת,
אולי בגלל שככה כל הסובבים אותי רגילים לזה?!
'מה שבטוח את בכלל לא חברה'
קראתי את המשפט הזה,יותר מכל משפט שהיא שלחה לי,
זה פשוט כאילו הכניסו לי סכין
בלב,בגב,בראש,בפנים,בידיים,ברגליים,
בכל מקום אפשרי שכואב.
שוב,ניסיתי לחתוך,רק קירבתי את המספריים ליד
פעמיים-אבל לא יצא כלום,
כי הרחקתי אותם.
רק הכאב של המילים שאמרה כאבו,
רק אלו,
המחשבה שכבר א ף אחד לא באמת אוהב אותי,
פשוט כואבת,
דווקא שאני זקוקה לאנשים שיתמכו,
אף אחד לא בא,
נותנים לי להתמודד עם הדברים לבד,כרגיל.
הם אף פעם לא חושבים מה המילים האלה עושות,
למה הם גורמות,
הם לא מבינים כמה ממילה אחת,יכול לקרות הרבה דברים,
לא טובים,
רעים.
תמיד שקראתי על מקרי התאבדות,נחרדתי עוד בהתחלה,
המחשבה הראשונה שעלתה לי בכל מקרה-
למה הם עשו את זה למשפחה,לחברים,!?
עכשיו,טוב,בפעם הקודמת שחשבתי על התאבדות,
הבנתי שאם הם עשו את זה,כנראה שלא הייתה להם משפחה ולא חברים
שום בן אדם שיקשיב להם,
אני מאמינה שאם היו מדברים איתם,מקשיבים להם,
הם לא היו עושים את זה.
כמה מדהים,
איזה כוח יש למילה,לחיבוק,לנשיקה.
אני רוצה גם להתאבד,
לראות מה קורה לכל האנשים שסובבים אותי,
מה הם ירגישו שאני כבר לא יהיה פה,
אבל,להתאבד-אני לא.
ולא כי אכפת לי מאלה 'שאוהבים','דואגים' וכל החרטה שהם משדרים,
כי אכפת לי מעצמי,
אני לא רוצה לפספס חיים,
בגלל אנשים מטומטמים.
מעניין אותי,
מה אנשים שמתו כבר,
לאן הם הגיעו,
אם כמו שכולם אומרים-למעלה,לשמים עם אלוקים,
גן עדן או גיהנום
או שהם 'נרקבים' אי שם מתחת לאדמה,
מעניין אותי אם יש עוד עולם,עוד חיים,אחרי החיים המסריחים האלה,
למה כל תקופה רעה,נמשכת יותר זמן מתקופה טובה,
אבל תאכלס,יש אנשים שברגעים האלו קופאים מקור,נלחמים על חייהם,
בלי אוכל,בלי מים,בלי בגדים נורמאליים,בלי מיטה,בלי שמיכה,בלי כלום.
ואני פאקינג בוכה פה בגלל שכמה אנשים פגעו,אם לא כל האנשים שקרובים אליי,
יש לי שמיכה להתחמם איתה,יש לי כרית להשעין את הראש עליה,
יש לי מה לאכול,מה לשתות,יש לי בגדים ללבוש,ב"ה אין לי שום מחלה 'הרסנית'.
ואני בוכה בגלל האנשים האלו,
אני חושבת שיותר מכל,יותר מהצריכות לאוכל,מים,מקום לישון,בגדים
הדבר שהכי יכאב, זה אלו ש'אוהבים' אותך יכניסו לך סכין בכל מקום אפשרי,
ויסובבו אותה בכמות הכי מקסימאלית שאפשר,
אני חושבת שזה הדבר שהכי ייפגע בך,ויהרוס אותך.
בדיוק רגע לפני
ה ה ת א ב ד ו ת
דבר שממנו,?
אין חזור.
רק בן אדם אחד,רק אחד אני רוצה,
שבמקום לכתוב פה-אני יגיד לו,
לא משנה באיזה שעה,באיזה מקום,ובאיזו סיטואציה,
הוא תמיד יהיה שם כדי להקשיב,לחבק,להבין,
הוא פשוט יהיה שם.
כל יום אנשים סובבים אותי,
מספיק אנשים שידעו לפגוע,
אני חושבת שרק הוא,
זה שיום אחד לא לראות אותו עושה לי רע,
זה שאני יראה אותו,אני ירגיש הכי טוב,
זה שיחבק,שיאהב,שינשק,שיקשיב,
אבל כמה מפתיע-
הוא לא פה,
והחיבוק לא יבוא,ההקשבה,האהבה,הנשיקות
לא פה.
ובינתיים, ?
זה רק להסתכל עליו
מ ר ח ו ק.
בדיוק ההפך מהפגיעה של אנשים,
שהם יודעים לפגוע,בדיוק
איפה שצריך כדי לעשות משו
מטופש.
אני חושבת שאת העיניין שלעבור בצפר,
אני ישקול-
וביתרון של המעבר
יהיה המניעה של כל הדברים האלה
ההתרחקות מזה,
למרות שלברוח זה לא חכם.
תגווובוות :D ?