נערה מתבגרת שרוצה רק להיות שלמה עם עצמה .

לא יודעת,

אני מרגישה רע,

המשקל בוגד בי,אני עכשיו 63.9[זה לא המשקל הכי אמיתי כי אני אחרי האוכל והשתייה של כל היום אבל זה עדדייין בשבילי נורא]

אני יבדוק גם בבוקר.

אבל אני עדיין מרגישה חרא,

תחושה של אין לי מה לחיות.

שהחיים שלי משעממים.

ומה גם שבנוסף רבתי היום עם דני על שטות,

ואני שונאת לריב איתה והכל,

אבל הפעם אני חושבת שאני

לא צריכה להיות זאת שתבקש את הסליחה ראשונה

או הראשונה שתיגש כדי להשלים

אני יודעת שזה נשמע ילדותי והכל אבל נמאס לי

זאת שבכל ריב[של כולם,לא רק דני-בכללי]אני זאת שמבקשת סליחה 'ראשונה'

אני זאת שאחרי שניה מצטערת ומביעה חרטות,

וזאתי שנראה מנקודת מבט שלי -שאכפת לה יותר מהחברות הזו.

נמאס לי כבר,

ונמאס לי מהחיים.

אני רוצה להיות רזה.

-^-

איכשהו הכל מוביל למשקל ולשומן שיש לי בבטן וברגליים.

בחודש האחרון הרבה אמרו לי שרזיתי ואני רזה,ואני לא שמנה,ולהישאר ככה וככה,וכל החרא הזה

אבל אני לא מרגישה רזה

אני מרגישה שמנה.

במשך כל השבוע נסיתי לעשות צומות.

וכל פעם משהו הרס-אם זה אמא שבישלה משהו שמריח מאוד מאוד טוב.

או אבא שהזמין  ממסעדה.

או החברות שהזמינו ואני התגרתי .

למרות שידעתי שאח''כ אני יצער על זה.

אוף.

זה מטריף,מתסכל,מבאס.

אני כל פעם רואה בנות 12-

שמנות.

ואומרת בלב'ילדה תרזי חבל על כל קילו וקילו שאת מעלה,את תצטערי אח''כ'

או שאני רואה בנות 12+ רזות.

ואומרת בלב'את יכולה לאכול 2 חבילות גדולות של במבה ועוד אנטריקוט ופיצה ועוגה וגלידה,ולא תצטערי,לעומתך אני כן אצטער.

וההבדל ביני לבינך הוא שאת רזה ואני שמנה.'

זה נראה כאילו נכנסתי חזק לרזון.

לאנורקסיה.

יש פעמים שזה מפחיד אותי,

ויש שלא.

אבל אני נגעלת מהשלד.

אני לא מתכוונת להיות שלד בלי כלום רק עצמות ועור.

רק רזה.

אני רוצה לדעת איך זה להרגיש,ולהיות

רזה.

היום היה לסבתא מצד אמא אזכרה

4 שנים שהיא לא פה כבר.

ואני מתגעגעת,והיא חסרה.

לא הייתי באזכרה כי הייתי צריכה להיות בחנות כדי שאבא ילך עם אמא.

אז כתבתי משהו.[אתמול או שלשום]

אשמח אם תקראו,תביעו את דעתכם ותגיבו.

אוהבת 3>

סבתא,

עוד מעט 4 שנים כבר,

שאת לא פה איתי,

לא לחבק אותי,

לא ללטף אותי,

לא להגיד לי כמה שאת אוהבת אותי-ואני אותך

לא לאהוב אותי,

לא להרגיש אותך.

אני עדיין לא עיכלתי את זה שאת לא פה,

עד היום,

מזה כבר 4 שנים שאת לא פה,

אני חייה בתוך בועה שנסעת לטיול,ארוך מאוד

ותכף תחזרי.

עוד דקה,

עוד שעתיים,

עוד יום,יומיים.

שבוע חודשיים.

עוד שנים.

עוד נצח.

את לא תחזרי עוד,

את מתחת לאדמה,

בבית קברות-בתוך קבר