האיזור שבו אני גרה נמצא במקום מבודד ושקט, שקט מידי,

כאילו קצת סוף העולם (סוף העיר, בכל מקרה) והבוקר....

התיצב פטיש אוויר סמוך לחלון שלי והתחיל לעבוד,

ומשום מה , אפילו שזה מעצבן במקצת, זה העיר בי משהו

וכשהוא משתתק, לעיתים, אז השקט מרגיש ממש מתוק,

לעומת זה שהוא כבר די העיק עלי קודם,

ונזכרתי, שבכל הבתים שגרתי בהם מאז נישואי, ללא יוצא מן הכלל,

בתים שהיו תמיד באיזה סוג של קצה השכונה או העיר,

התיצב לאחר כשנתיים פטיש אוויר והתחיל להרעיש...ואז עברנו למקום הבא,

וגם הפעם, כבר זמן מה שאני מרגישה שאנחנו צריכים לעבור למקום אחר.

אני לא מאמינה על עצמי,

מישהי כמוני, שתמיד חשבתי על עצמי שאני זקוקה לשגרה כדי להרגיש בטוחה,

נהפכתי להיות (לא רק בענייני מגורים) אחת שלא ממש יודעת מה יהיה איתה בעתיד,

זה כבר כמה שנים כך, ולוקח זמן להתרגל להיות כזאת, עוד לא ממש שאני מצטיינת בזה,

אבל אני מניחה שהיכולת להיות בלא נודע ולהרגיש בסדר, זה שיעור חשוב עבורי... 

זאת איילין לב המקסימה מסטודיו "אמא אדמה" בישוב יודפת שבגליל.