אחד האתרים שאני נוהגת לפקוד אחת לכמה זמן הוא האתר Aish.co.il.
לאתר אוריאנטצייה דתית יהודית, ואני, בעוונותיי,
הפכתי אתיאיסטית יותר ויותר בשנים האחרונות. איני מתביישת בכך (לכן
ב"עוונותי" נאמר בציניות מה), אך אני מגלה שהחיים קשים יותר כאשר עלי
למצוא הסבר ומהות לדברים שהדת יכולה לספק. באתר אני מוצאת הרבה אהבת אדם. כאשר אני
מגיעה לקטעים שבהם הכותב מחבר את תובנותיו לדרך שבה עלינו לנהוג באלוהים, דעתי כבר
מוסחת.
שתי כותבות דיברו מאוד אל ליבי ואני מביאה כאן קטעים מהכתבות. שתי הנשים
מדברות על נושאים, שבעיני, הופכים יותר ויותר להיות רלוונטיים בעולם ה"מודרני",
עולם שבו רבים הניכור והבדידות אותם חווים אנשים רבים. הרבנית פייגה טוורסקי מדברת
על הדרך שבה עלינו לנהוג באחרים, ואמונה ברוורמן מדברת על מהותו של חבר אמיתי.
הכתבות, במקור, מחברות את הנושא ליחס שבין אדם לאלוהים.
מתוך הכתבה "7 עצות לניחום בשעת סבל", מאת הרבנית פייגה
טוורסקי:
הרב שמשון רפאל
הירש, פרשן ובלשן תנ"כי, מציין שהמילה "רחמים", נובעת מאותו שורש
של המילה "רחם". חמלה ורגישות לאחרים נובעות מהמודעות לכך, שכולנו חולקים
את אותו "רחם" רוחני, אותה היסטוריה ואותו גורל. ואכן, מה שיקרה לאחד
מאיתנו, ישפיע בהכרח על האחר. הבנת המציאות הזאת מאפשרת, לא רק השתתפות ותמיכה
בזמנים קשים, אלא גם תחושה של שמחה ועליצות במזל הטוב של שותפינו למסע החיים.
חשוב להבחין
שרגישות איננה רק רגש; עליה לבוא לידי ביטוי גם במעשים, במיוחד כאשר אנשים שאנו
מכירים חווים קושי וכאב....
......
המשימה הראשונה
בלימוד רגישות, היא לצאת מתוך עצמנו ולהבחין באחרים.....הרמה הבאה
היא להגיב, והתגובה יכולה ללבוש צורות רבות. לא כל דבר מתאים לכל אחד ופעמים רבות
אותו המצב, בזמנים שונים, דורש התייחסויות שונות.
...
הצעד הראשון בכל אינטראקציה, במיוחד
במצבים עדינים, הוא ללחוץ על כפתור ה"עצור" הפנימי, כלומר, לא לירות
מהמותן, אלא לעצור ולחשוב אם באמת כדאי לומר את מה שאנו עומדים לומר. הימנעו מלשאול יותר מדי שאלות.
...
הימנעו מלשאול יותר מדי שאלות. חפשו
סימנים אצל האדם הסובל. אנשים סובלים עלולים להיפגע, כאשר אדם שבעבר לא התעניין
בהם במיוחד, מתחיל לחקור אותם אודות כל הפרטים הכי קטנים של מה שקרה. זה גורם להם
להרגיש כאילו הם מושא לסקרנות ולרכילות
….
חכמינו ז"ל מלמדים אותנו שאין
מנחמים את האדם כאשר מתו מוטל לפניו. כאשר הכאב כל כך חדש וטרי, אדם אינו במצב שבו
הוא יכול לשמוע הטפות מוסר כמו "הוא חי חיים טובים וארוכים" או
"הוא השאיר אחריו ילדים מצוינים". בשעה זו, עוד מוקדם מידי למשפטים
כאלה. בשעה זו האבֵל זקוק למשמעות ולתמיכה. הוא יבקש את נקודת המבט שלכם כשיהיה
מוכן לשמוע אותה.
.....
נתתי ייעוץ לאנשים רבים שסיפרו לי שקרוביהם
התרחקו מהם דווקא בשעת צרה. אישה אחת שעברה טיפולים כימותרפיים סיפרה, שהרגעים
הכואבים ביותר שלה היו כאשר ראתה את מכריה חוצים את הכביש לצד השני, כדי להימנע
מלברך אותה לשלום או לשוחח איתה. היא הבינה שזה לא נובע מרוע לב. היא ידעה שהם לא
יודעים מה לומר, או שהם חוששים שיאמרו את הדבר הלא נכון. ובכל זאת הדבר פגע בה עד עמקי
נשמתה. היא הרגישה מנודה, בודדה ודחויה. במצבים כאלה אפשר פשוט לומר "טוב
לראות אותך" או "חשבתי עליך" מבלי לחטט או לבקש דיווח רפואי כל עוד
הוא לא ניתן ביוזמת החולה.
...
אנשים מתמודדים בצורות שונות. אחדים
יותר "נוכחים" ואחרים יותר "מסיחי דעת". ה"נוכחים" מתנחמים על ידי דיבור
ושיתוף בסוגיות שלהם. "מסיחי
הדעת" מעדיפים לדון בדברים אחרים על
מנת להתרחק ולנוח מצרותיהם. עלינו לנהוג כמנהג האדם שמולנו ולא לכפות את העדפתנו
שלנו
...
תהיו ממוקדים כשאתם מציעים עזרה. שרה,
שהתאלמנה באחרונה, סיפרה לי שהיא לא התייחסה להצעות של "תתקשרי אליי אם
תצטרכי משהו". היא חשה שהן לגמרי לא עוזרות ואפילו לא כנות. כשהתקשרו ושאלו
אם היום מתאים לה לצאת לסיבוב קניות, או אם היא צריכה שמרטפית, או אם היא צריכה
שיביאו לה משהו, זה נשמע לה הרבה יותר אמיתי וכן
...
אסטרטגיות של תחליף יכולות גם הן
לעזור. חשוב לכלול את אלה שסבלו אובדן בחיינו, לתת להם מרחב וליידע אותם שהם
רצויים
......
ומתוך
כתבה של אמונה ברוורמן "נדיר למצוא חבר אמיתי"
ב-1985 היו לאמריקאי הממוצע שלושה
אנשים קרובים שבהם הוא בטח. על פי מחקר משנת 2006, המספר הצטמצם לשניים בלבד.
בנוסף, למעלה מ-25% מהנשאלים הצהירו שאין להם שום ידיד טוב ואמין.
בעוד שרבים מהמשתתפים התייחסו לאנשי
ייעוץ מקצועיים בתור מקום בטוח להפקיד בו את בעיותיהם, לא לזה התכוונו במילים ידיד
אמין, וזאת בהחלט לא המשמעות של חבר נאמן
חבר הוא מישהו שתומך בך, שמתייחס
ברצינות לקשיים שלך, ששמח בשמחתך ומשתתף בצערך. ולמעשה, סוג כזה של חברות נדיר
למדיי
…
רבים מפגינים התעניינות חיצונית
בזולת, כדרך למצוא לעצמם אוזן קשבת. זה בסדר - נפלא להיות מאזין טוב. זוהי התנהגות
אדיבה ומתחשבת, רק שככה לא נוצרת חברות אמיתית, משום שאין פה כל עניין הדדי
ואכפתיות
…
אומרים שחבר טוב נושא יחד איתנו את
העול, שהוא מזדהה עם הקושי. אולם לדעתי יש בכך אפילו יותר - הדאגה וההשתתפות של
חבר טוב מקלות את העול. הן מסירות מאיתנו את הכאב, בכוח האהבה והדאגה. החבר מזדהה
איתנו בצורה כל כך עזה, עד שהצער הופך להיות גם שלו. המשא מתחלק עכשיו לשניים,
ולכן פוחת
אם זכינו לחבר מסוג זה, עלינו להיות
אסירי תודה; זה באמת נדיר. חברות אמיתית משנה את החיים. היא עוזרת לנו למצוא את
הכוח והרצון להתמודד – ולפעמים
מרחיקה אותנו מבחירות שליליות או התנהגויות הרסניות. חבר טוב מזכיר לנו את הכוח
הפנימי שלנו ומעודד אותנו לנצל אותו במלואו.
עד כאן אמונה ברוורמן
ובכל זאת אני תוהה האם אפשר למצוא מישהו שיחווה יחד איתך את מלוא הכאב האישי שלך, כי בסופו של דבר "אדם בתוך עצמו הוא גר"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
