פרולוג:

לפני שבועיים הייתה לנו בעיה במקרר. הוא כל הזמן הוציא מים והייתה בעיה בצנרת שלו. מסתבר שהכל שם בפנים קפא 

ומה שאבא עשה זה פשוט להוציא את הגוש צנרות הזה שנמצא בתוך המקרר, ולהניח אותו בשמש. 

כלומר, לא ממש פיזית בתוך השמש. אבל הבנתם למה התכוונתי. 

אבל לפני שאבא הניח אותו בשמש הוא ניסה לחמם את הגוש בעזרת מייבש השיער של אמא

ואחרי שהוא ניסה במשך כמה דקות הוא החליט פשוט להשאיר אותו בשמש.  

במשך מלא זמן הגוש צנרות היה מונח בשמש. בהתחלה הוא היה מצופה קצת בקרח וכולו בפנים גם היה מלא בקרח

ואחר כך, לאט לאט, הקרח נמס והתחיל לצאת מכל הגוש 

במן תהליך ארוך והדרגתי , עד שנמס כליל. 

***

אתמול בלילה ישנתי חבוקה בזרועותיו של החבר הכי טוב שלך. 

אפשר לומר גם שהחבר הכי טוב שלך היה הגבר הראשון בחיי שישנתי חבוקה בזרועותיו. 

אני, ירק, שפוחדת מאינטימיות כמו מאש, ישנתי חבוקה, דבוקה בזרועותיו של חבר שלך. 

אתמול בלילה , כשישנת ממש לידנו, ראיתי איך פזלת לידיים של החבר שלך, שבהן חבוקה הייתי.  

הוא חיבק אותי ברוך

בחום

בנינוחות. 

נראה שחיבוק מן הסוג הזה מוכר לו היטב. 

למעשה, מעולם לא הייתי בטוחה במשהו כפי שהייתי בטוחה בכך.

החבר שלך מנוסה היטב בחיבוקים ליליים , 

ולא בהכרח רק בכאלה שמתפתחים לאנשהו. 

עובדה, הוא חיבק אותי - ותו לא. 

וכך גם אני הייתי חבוקה בזרועותיו

כאילו מאז ומתמיד היינו כך, חבוקים, אני והחבר שלך. 

במהלך הלילה חשבתי לעצמי איך לא עשיתי את זה לפני כן 

עטופה בכתפיים גבריות 

ניחוח חזק של בושם גברי 

לב פועם תחת אוזני 

והמבט שלך זוחל דרך הידיים של החבר שלך 

מגשש היכן הניח אותן על גופי הרפה, המתרפק, השייך. 

היית רוצה להיות שם, במקומו? 

ואני, לרגע הרגשתי 

כמו גוש צינורות קפואים

שהלך ונמס 

ונמס והלך 

כמו גוש צינורות שמתחמם לאיטו לאור שמש.

"

האדם משועבד לעצמו תפוס בהרגלים, בדעות, במצבי רוח. 
אהובתו צריכה לבוא לו בטוב.
הוא סובל, והיא סובלת ממנו.
הוא מרגיש שמגיע לו,

שצריך להבין אותו,  

להתחשב בו,

להרגיש אותו.

אדם שעסוק ככה בעצמו לא באמת יודע לאהוב. 
אולי רק את עצמו.

אולי גם זה לא.

אדם גדול זה אדם שנותן מקום, שאכפת לו.
אדם גדול זה אדם שמקטין את עצמו,

נותן ולא מבקש לקבל. אהבה חופשית בלי תנאים. 
לא בגלל משהו, לא בשביל משהו.

אני אוהב אותך כאילו את בתי, ביתי.
אני אוהב אותך כי את, סתם ככה, לא כי אני. 
בלי מה שיוצא לי מזה.
בלי אולי.   "

(אביתר בנאי)