רק רציתי שתדעי שאני מדברת עם חבר שלך כבר חודש. למעשה אנחנו מדברים כמעט בכל לילה בחודש האחרון. עשינו משמרות לילה באותו זמן וככה יצא. אני חושבת שאני אפילו קצת מאוהבת בו,בחבר שלך. ורציתי שתדעי שהוא מעולם לא הזכיר אותך. ואם הייתי יודעת שאתם ביחד, אז לא היינו מדברים כל כך הרבה. אגב,זה לא אומר שהוא לא היה מדבר עם אחרות, אבל שתדעי שאני לא הייתי חלק מזה.
וראיתי תמונה שלכם ביחד,כי לא האמנתי כשחברה שלי אמרה לי שיש לו חברה שלוש שנים, ואתם מקסימים. ואם הייתי רואה את התמונה שלכם לפני שדיברתי איתו,היא הייתה גורמת לי להאמין שיש דבר כזה אהבת אמת.
ואם היית באמת קוראת פה,אז השיר הזה מוקדש לך. לכם, לי.
"כשיום חולף משאיות אשפה באות רק לאסף לכלוך מהרצפה וזה מרגיש כאילו יום חדש אורב הוא מתקשר אלי לשבור לי את הלב"
הציטוט הזה מהשיר הוא ציטוט שרק אדם שחווה מערכת יחסים כזו יוכל להבין. וזה לא סתם שהשיר הזה מפורסם בפעם השלישית בבלוג הזה.
ובסוף כל יום, כשאנחנו מדברים, אני ואתה, ולילה וחושך, ואף אחד לא ער, אתה שלי. ואני שלך. וככה אני לוגמת, גומעת , את כל מה שנשאר לך , את כל מה שלא חלקת איתה, כל מה שלא שמרת לה. שאריות של אהבה ושל חום, פירורי היום החולף . כמו משאית זבל שמגיעה לאסוף את כל שאריות היום בחייהם של אחרים. ובסוף כל לילה אני הולכת לישון עם חיוך עצוב. מחכה לשיחה הבאה, וצוחקת על עצמי ששוב, שוב אני מוצאת את עצמי בתפקיד הלא מספק, המסתפק במועט. שוב אני מוצאת את עצמי חיה את חלומם של אחרים, בתפקיד המתבונן מהצד. מחייכת לנהג הרכבת שזה הרגע חלפה על פני.
איך זה תמיד קורה לך ,ירק?
הערת אגב מאת כותב הקטע:מעניין שהשיר "צרות טובות" מציג את השיר של קרן פלס מהצד השני. אירוניה מוזרה. כל הרכות והרוך שבה הוא שר,גורמת לסיטואציה להשמע מעט קסומה.
אחרית דבר:
אני חושבת שיש לי בעיה. לא יודעת להגדיר אם זו בעיה פסיכולוגית אבל היא קיימת.
אני מתמסרת בקלות ומתאהבת בצורה שמזכירה ילדת חטיבה. משהו בהתאהבות שלי הוא מאד אפלטוני ובלתי מתממש, כאילו עדיין לא עברתי את השלב הזה בבשלות שלי . ואני לא יודעת איך לשנות את זה
ואם השירים הקודמים תיארו את מה שעובר עלי בשבוע האחרון, אז השיר הבא מתאר את מה שעובר עלי בכל התקופה האחרונה, שמתאפיינת בהתאהבויות אפלטוניות חוזרות ונישנות. שום הפתעות אין בסיפור...
שום הפתעות אין בסיפור שוב הדמעות על האיפור החגיגה נגמרת המסכה נושרת ושוב הדמעות על האיפור והחיוך שעוד תפור נפרם משפתותיך נפרד כבר מעליך וסוף לסיפור.
כל הקסמים תמו חלפו כל האורות כבר נאספו הזמן שאין רופא לו חמק חלף כמו פלא ורק הזיעה על הפנים כובע מעוך ריק משפנים כל הצופים כבר קמו כל התשואות נדמו פרחו היונים.
גם האמת, גם הבדיה מה שהיה, כמו לא היה נמוג כהרף עין ורק אתה עדיין ושוב הדמעות על האיפור והחיוך שעוד תפור נפרם משפתותיך נפרד כבר מעליך וסוף לסיפור.
למרות שזה לגמרי לא מתאים לסוף הדרמתי שנוצר כאן,החלטתי לסיים את הפוסט בנימה אופטימית:
""לא יאמן.. איזו פריחה יפה יש לנו השנה אבל תראי, זה מאחר... אבל כאשר יבוא זמנו, אני בטוח שיהיה היפה מכל פרחי הגן" (פא מולאן)
עריכה 18.11.12, 02:35 :
לפני יומיים דיברתי עם חברה, שסיפרה לי שחבר שלך* נוסע לעזה ביום ראשון, קצת לפני שאני מגיעה לבסיס, ז"א שלא אראה אותו בתקופה הקרובה.. אם בכלל. אני מוכרחה לציין שהתעצבתי במקצת. אך רק במקצת, ואז התעשתתי והבנתי שאולי מוטב שכך יהיה. לא אולי בעצם, בטוח.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
