לפעמים אני פוגשת אנשים שיודעים מה הם אוהבים,ומה הם לא. איזה אנשים הם אוהבים ואילו לא. ויש להם חברים שדומים להם ותחביבים אישיים ומקומות שהם אוהבים לבקר בהם ולבוש.
לפעמים אני כל כך מקנאה בהם. אני מרגישה שכל דבר שאני מגלה על עצמי, אני מגלה באיחור ובקושי.
ותוהה,האם גם אלה שלכאורה נראים ש'מצאו את עצמם',עדיין בחיפושים בדיוק כמוני, רק בשלב אחר.
יש תחושות שצריך לנצור. כאלה שבאותו רגע שאתה מרגיש אותן אתה חושב משהו שחולף ביחד עם אותו מקום, כמו שכשאני מגיעה לירושלים אני מרגישה שאני צריכה לגור שם איזו תקופה,שהאנשים שם הם בדיוק בשבילי.
בגלל שאני גרה קרוב יותר לתל אביב מירושלים, אני נחשפתי לתל-אביביים כמודל מסויים, שכל הישובים העירוניים בסביבה כאילו מנסים להתחקות לו מבחינת הלבוש וההתנהגות הקרירה האורבנית והקודים החברתיים.
בירושלים זה לא עובד. אתה מרגיש את זה על החיוך של האנשים, והרוגע שלהם והלבוש. אנשים עם חזות יותר אריסטוקרטית מצד אחד, וצנועה ופשוטה להפליא מצד שני. פחות החצנה, פחות נרקיסיזם. לא מדברת על פרטים, על מקרים ספציפיים. על אווירה ותמונה כוללת.
מעניין אם מישהו יצליח להבין למה התכוונתי.
***
מבחינת מקומות מגורים שהייתי רוצה לגור בהם,הרשימה כל הזמן מתעדכנת.
אם כל השאיפות היא הקמת היאחזות או יישוב קהילתי על בסיס שיתופי (לא טוטאלי כמו הקיבוצים של פעם), אבל מבחינת הקיים, אני די מתנדנדת בין ישובים בצפון הרחוק (אזור הכינרת), לבין הדרום הרחוק (שדה בוקר והסביבה). ובאמצע כמובן ירושלים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
