פתיחה:

חזרתי לא מזמן מהסרט "טד" שיצא החודש לקולנוע. הוא הזכיר לי בצורה יוצאת דופן את הסרט- "זה הבן שלי" (אדם סנדלר). תהיתי אם זה מקרי שבדיוק שני סרטים שראיתי לאחרונה כל כך דומים אחד לשני,או שמא מדובר במגפת סרטי פילים (הסבר אחרי הנקודה). יש פיל אחת גדול,ורוד ומטריד שהתקשיתי להתעלם ממנו בשניהם: למה ההומור חייב להתלוות לקללות בוטות, סצנות מיניות ואלימות? אני מתקשה להחליט האם המניע לגודש המאוס בבוטות הוא הפרובוקציה שיוצרת רייטינג או שמא ההומור שלנו,שלאט לאט יורד יותר ויותר נמוך במדרגות המוסר,הצנעה והאנושיות?

רשימה:

כמה מילים שמחזקות את הטענה השניה:

דאבסטפ.

מסיבות במועדונים.

אלכוהול.

שירים בלי מילים.

סמים.

פורנו.

מה משותף להכל? בהכל אין שום דבר.

"גם אני אשמח להיות פלורליסטית, כמו כל פלורליסט נאור, אבל...למעשה התרבות החילונית שלנו היא תרבות האין, ואפשר לקרוא את המילה הן בעברית והן באנגלית. " (דליה רביקוביץ')

לסיכום:

אז תודה רבה לתרבות הIN. ממש לא אכפת לי להיות OUT מהתרבות הזאת 

תשאירו לי את סיינפלד, את הביטלס , הופעה של ברי סחרוף, שירים של אריק אינשטיין וסרטי בורקס.  

יאללה מחר בסיס 

שלכם,

ירק.