פרסמתי פוסט אבל החלטתי שאני לא יכולה להמשיך בסדר היום הרגיל בלי להזכיר משהו חשוב שקרה היום:

אמא של חברה טובה שלי נפטרה. (כן,אני יודעת שזה מוזר להגיד  את זה ככה,בלי הכנה,אבל אני חושבת שהייתי אמורה להגיד את זה בכל מקרה מתישהו,והיות והפוסט עוסק בנושא,העדפתי להמנע מזיבולי מוח שיקדימו משהו שגם ככה עתיד להאמר)

לפני יומיים נערך ערב 'הפרשת חלה' לרפואתה. (זה בסדר,יש גם מסורתיים שלא יודעים מזה)

הרבנית שם הסבירה על כל מרכיב בהכנת החלה והחשיבות הרוחנית שמשולה לו-

"מלח:כף על כל קילוגרם קמח.חשוב לדייק במלח כי יתר על המידה יגרום ללחם להיות מלוח מדי,ופחות-יהפוך את טעמו לטפל."

ואני באותו יום חשבתי שאני צריכה קצת מלח בחיים שלי

והנה מנגדי-חברתי הטובה לה יותר מדי מלח בחיים.

היום מישהי מהעבודה דיברה איתי קצת על דת וסיפרתי לה על הפרשת החלה שעשינו (זו פעם ראשונה שאני נוכחת בטקס כזה).

"והנה-יצא מזה משהו?לא."

אני אצטט קטע קצר בנושא שכתבתי כבר בעבר בפוסט הזה:

"אבל יותר מזה שמפחיד אותי שקיים אלוהים ושהוא עושה דברים כאלה-מפחיד אותי שלא קיים אלוהים ושהעולם הזה מתנהל באקראיות מוחלטת.

שיום אחד כל אחד יכול להגיע למצב שאתה הגעת אליו ואין לו שליטה על זה."

בכל אופן-

אני חושבת שכל נושא המוות הזה מזכיר לנו כמה הכל זמני בחיים וצריך להעריך דברים בזמן אמת. לפעמים אני שוכחת להעריך דברים פשוטים כמו זה שיש לי הורים שמחכים לי בבית כשאני חוזרת מהעבודה,אחים..

ובעתיד גם ההווה יהיה עבר ומן הסתם תתגעגע לכל מה שיש עכשיו
אז למה לא תעריך את זה בזמן אמת איזה מן טבע זה לאהוב משהו רק אחרי שהוא חולף?
מתוך:בעתיד\בן ארצי

שנדע רק בשורות טובות וחדשות טובות

ושנדע להעריך..

אמן.

ירק

"So how can you tell me you're lonely, And say for you that the sun don't shine? "