This is for my peoples who just lost somebody
Your best friend, your baby, your man, or your lady
Put your hand way up high
We will never say bye (no, no, no)
Mamas, daddies, sisters, brothers, friends and cousins
This is for my peoples who lost their grandmothers
Lift your head to the sky 'cause we will never say bye
.....
And it's true that you've reached a better place
Still I'd give the world to see your face
And I'm right here next to you
But it's like you're gone too soon
Now the hardest thing to do is say bye bye
Its So hard to exept the fact your gone for ever
סבא, ז"ל
נולד בשני לינואר, 1932
נפטר בעשרים ושבע ליולי, 2006, מלוקמיה.
תהיה נשמתו צרורה בצרור החיים.
הייתי משייך את הקטע לנושא החם, אבל זה פשוט לא לכבד אותו.
עוד שיר שמזכיר לי את סבא,
If I had just one more chance, to look into your eyes, And see you looking back
המוות שלו, הוא כנראה אחד הסיבות הכי גדולות לפחד שלי ממוות,
את אמא שלו הרגו הרופאים, ובדרך הם גם הספיקו לקחת אותו.
הוא היה אדם בריא כל החיים שלו, מעולם לא לקח תרופות, והגוף שלו לא היה רגיל אליהם,
חודש לפני שהוא עלה לארץ, עם אמי, אבי, אחותי שהייתה אז בת חודשים ספורים, אמו ואשתו,
הוא חלה בשפעת. כן, שפעת פשוטה ממנה סובלים בחורף, והשפעת הזאת היה מה שהתחיל את זה,
היה לו משו-בגנים-תאי-סרטן-רדומים-חיים-מתים, לא משנה, ובעצם השפעת הזאת "העירה" אותם,
אחרי עשר שנים, אמא שלו נפטרת. מכלום, מטעות של רופאים.
היה לה לחץ דם גבוה, וסבא שלי התעקש להסיע אותה לקפלן, ושם הרופאים המטומטמים החליטו לעשות לה עירוי דם,
כן כן, עירוי דם לאישה בת 89 עזבו את זה שהמערכת החיסונית שלה כבר זקנה, ועוד להעמיס עליה דם זר.
הם העבירו לה את סוג הדם הלא נכון
פשוט ככה, הרגו אותה.
מה שמצחיק זה, שהיא הייתה הצעירה מבין כל חמשת או ששת אחיה, והיא מתה הכי צעירה,
אחותה הבכורה, נפטרה בגיל 102, נולדה בשנת 1899, ונפטרה בשנת 2001.
אמה של סבא שלי הייתה כל עולמו, עד יומה האחרון הוא נתן לה את התרופות בשעה 16:00 בדיוק, לא שנייה לפניי או אחרי.
הוא תמיד היה מסודר, ומכיוון שלא הייתה לו ברירה, הוא הסתפק במועט.
אבא שלו מת בהיותו בן 7, הנאצים הרגו אותו בזמן שהוא פטרל אם אני לא טועה.
כעת לא היה לא איש, לא אבא, לא אמא, מאז ועד למותו הייתה לו הדרדרות חמורה, הוא מת ביחד איתה אפשר לומר,
כי אם אתם לא יודעים, מחלת הסרטן תלויה מאוד במערכת העצבים, והיא פשוט הרגה אותו.
שנה לפני מותו הוא עשה ניתוח, הניתוח הראה שהכל בסדר, וזה נשכח. והרופאים שוב הרגו אותו בכך שתוצאות המעבדה יצאו פגומות,
וכימותרפיה קלה הייתה מצילה אותו. מאז הם ניסו כל כימותרפיה קיימת, אבל הגוף הזקן שלו, שמעולם לא הזדקק לתרופות פשוט דחה כל אחת מהן.
הייתי רושם עוד, אבל כואב לי,
אז כאן אני אפרד מכם,
בתור טל.
XoXo
טל.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
