פאקינג חסרת אונים. לגמרי .
שונאת להרגיש ככה.. שונאת להודות בזה בעיקר
אבל אני לא יכולה לתאר בכלל את הגועל הזה שאני מרגישה
אין מספיק מילים שיסבירו את השנאה העצמית
אני לא יודעת מאיפה להתחיל בכלל ... שונאת כלכך כלכך
כל חלק וחלק בי פשוט דוחה אותי, מגעיל, שמן, מכוער, מלוכלך!
אין מה לעשות עם זה, שום ניתוח פלסטי לא יכול לתקן את הכיעור שנוטף ממני
שום שאיבת שומן או ירידה של אלף הקילוגרמים שיושבים עליי לא יגרמו לגוף שלי להיראות כמו שאני רוצה
והלוואי שהייתי יכולה להאמין שכשאני ארד X קילו, אני ארגיש טוב
אבל אני לא יכולה .. ואני יודעת ששום דבר לא יגרום לי כבר להרגיש טוב
מה הטעם בכלל לנסות ? מה הטעם .. ?
אבל אני אמשיך לא לאכול, כי ככה צריך .. כי לאכול עושה לי פשוט רע ..
כי לא מגיע לגוף שלי לקבל את החומרים שהוא אמור לקבל. פשוט לא מגיע לכיעור הזה לקבל כלום.
שירעב ושיחסר לו הכל. הלוואי. שיקרוס כבר. שיהרס, שידפק, שיחליט שהוא לא עומד בזה יותר ..
שיראה כבר חולשה..
נמאס לי שהכל כלכך בסדר ושמח מבחוץ..
נמאס לי בעיקר שאף אחד לא רואה את הריקבון שבפנים. שאף אחד לא יכולה להבין אותי
וגם אם אני אשתדל ואספר הכל, ואפרט כל תחושה שלי וכל רגש,
זה לא יצליח להעביר רבע ממה שהולך בתוכי.
עדיף כבר לא לנסות..
אני אמשיך לרעוב לי בשקט, להרוס עוד קצת מהנטל הזה בכל יום..
אולי יום אחד יקרה משהו.. אולי יום אחד משהו ישתנה..
העיקר שאני ממלמלת לעצמי בכל רגע נתון שבסוף יהיה בסדר..
כי יהיה, אני פשוט עוד לא החלטתי מה ההגדרה של 'בסדר'...
*חפירה חסרת משמעות ומחשבה*
כינוי:
תהיי יפה ותשתקי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
