הייתי פה בפעם האחרונה באוקטובר, אני יודעת את זה כי הפוסט האחרון שלי ציין שאנחנו עוברות בית. ידעתי על זה באוקטובר, עברנו בנובמבר. מי אמר שאני לא יודעת מתמטיקה?
אז ככה, לא ירדתי במשקל מאז, וכמובן שאין לי חבר, מה שונה היום משש השנים האחרונות?
אבל זה לא מה שמטריד אותי.
יש בחור אחד, הוא עתודאי, עבדנו יחד במשך שנה וחצי, פלירטטנו קצת בשלושת החודשים האחרונים שלו, ובשיחת פייסבוק תמימה אחת הבנתי שחיבתי אליו הדדית. השיחה התגלגלה למקומות לא יפים כשהבנתי שהוא לא מעוניין ליזום שום מערכת יחסים, והסתיימה בצורה נוראית. מאז לא ראיתי אותו, הוא התפטר. [אני יודעת שזה מאוד vain לחשוב ככה, אבל לחלקיק רגע חשבתי שאולי זה קשור אליי]
לאחר שבוע או קצת התחלנו לדבר יותר, הרבה יותר משאי פעם דיברנו בשנה וחצי שהיינו מתראים פנים אל פנים.
הוא התגלה כבנאדם רגיש, מדהים, אינטילגנט, וכל מה שאני מחפשת בבחור, והוא גם לא פעם ולא פעמיים הזכיר לי שאני יפה וחכמה וליבראלית ופתוחה ושאפשר לנהל איתי שיחה בוגרת, אבל תמיד יש את הטון הזה של "את עוד בתיכון" בן אם הוא יודה בזה או לא, זה פקטור [לא בעיניי, אבל בוודאות בעיניו]
ואז הוא בא לבקר, וזה היה נוראי. ככה התנהלה השיחה כשחברה שלי דיווחה לי שהוא נכנס למקום העבודה שלנו.
החברה: "ענבל, ג' פה."
אני: "מצחיק מאוד."
החברה: "לא, אני מתכוונת לזה, הוא באמת פה."
אני, הלב שלי מתחיל לפעום כמו מטורף, בניגוד מוחלט למה שאני רוצה: "את לא רצינית."
החברה: "הוא עוד לא הסתכל פנימה, את רוצה ללכת מהר למטבח?"
אני: "לא מה פתאום, אנחנו כל הזמן מדברים, אין שום בעיה."
חברה אחרת: "ענבל, את מסמיקה."
אני: "סתמי."
הוא וחבר שלו נכנסים.
ג': "היי"
אני: "היי, מה קורה?"
ג': "הכל בסדר"
אני: "יופי"
נעלמים בחנות, חוזרים אחרי חמש דקות
ג': "אז מה קורה?"
אני, עסוקה בהעברת הפריטים: "הכל טוב."
החבר: "אתם מתגעגעים אל ג' פה?"
אני, מסתכלת לג' בעיניים: "כן בטח, במיוחד אני." בטון הכי כנה שיכול להיות
ואז הם הלכו.
ואז רציתי להתאבד. זה היה נוראי. במשך חמש דקות אחרי איזה ארבעה חודשים שלא התארינו, אחרי חודשיים של שיחות נפש אמיתיות, במקום לחבק אותו כמו שחשבתי שיקרה, במקום להעיר משהו שנון על השיער שלו, כל מה שעשיתי היה נשימת יתר.
עכשיו הפסקתי ליזום שיחות, כי זה מזוכיזם טהור. ויכול להיות שאני אוהבת אותו. אבל לא בטוח. אני רק בת 18, אין קשר בין מה שהמוח שלי משדר לבין מה שהלב שלי משדר. חוסר קמיוניקאציה משווע.
הוא שלח לי הודעה לפני שעה בערך, "זהו? ראית אותי אז נמאס לך?" והתחמקתי עם "אני לא על המחשב הרבה לאחרונה". זה שקר. והוא יודע את זה. אני יודעת שהוא יודע כי הוא יכול לראות בפייסבוק מתי אני מחוברת וליזום יותר שיחות
מה זה אומר? שהוא יוזם שיחה כזאת? לא דיברנו מספיק כדי לקרוא לזה שיגרה, אבל אולי הרגשות שלו כלפיי יותר רציניים משנדמה לו?
באחת השיחות שלנו הוא אמר משהו שיכול להתפרש כ"כשאני אתייצב נפשית יכול להיות שאני כן ארצה מערכת יחסים איתך" ויכול להיות שלא. בכל אופן, אני לא אחכה
אני צריכה לסדר את המיטה שלי וללכת לישון
ישלי מחר יום עמוס ועוד לא התקלחתי
אני לא אוהבת מחזור
מה חשבתי לעצמי כשפתחתי חבילת דובוני גומי? גמכן דיאטה. מטומטמת
לילה טוב
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Inbella
