חייה של ברבי לאן?...

נכון , הוא החבר של אמא שלי , נכון הוא דתי ונכון אני צריכה לכבד אותו .

אבל למה הם לא מכבדים אותי ?!

הוא דתי (חילוני שחזר בתשובה - התחתן והקים משפחה - התגרש - וחזר בשאלה) , שומר שבת , מצוות , בשר - חלב ושאר דברים ואני , לא .

לא חונכתי כאדם דתי בכלל , וכשאני חושבת על זה , לא ממש חונכתי לאהוב את הדת .

אני פשוט לא מאמינה בה . אני לא מאמינה  באף דת , אתאיסטית אפשר לומר . אבל יש בעיה עם המושג הזה ... אתאיזם זה חוסר אמונה . יש בי אמונה אבל לא לדת כלשהי , אני יותר מאמינה באידיולוגיות , פילוסופיות חיים או חוכמת רחוב וניסיון חיים .

עכשיו נראה שחוסר האמונה , בערך , שעליה גדלתי , מתנקמת בי .

אבא שלי מתחתן בקרוב עם החברה שלו , היא באה ממשפחה מסורתית פלוס , אבא שלה דתי אמא שלה פחות והאחים שלה מכבדים אותם .

אמא שלי בזוגיות עם חבר שלאמונותיו כבר התוודעתם . אמא שלי מכבדת אותו מאוד .

כשאני כותבת לכם "מכבד" או "מכבדת" אני מתכוונת להופכים לדתיים ליום או יומיים .

זה לא כיבוד זה כניעה לאמונה שאינה משמעותית כלל כלפיך .

אמא ביקשה ממני לכבד את החבר שלה . הסכמתי כי אני נחמדה .

אבל היי , לזה לא הסכמתי .

בפעם הראשונה ששמרנו שבת אצלנו בבית , חוייבתי להשתמש בפלטת שבת , שהיא ויסלח לי האל , ההמצאה הכי מטומטמת שנבראה . המיקרו שלי , שהוא כבר בן 13 שנה (!!!) , מחמם יותר ביעילות צלוחית מרק מסכנה .

יש לי טלוויזיה בחדר , אמא אמרה שמותר לי לצפות בה כי אני לא דתייה והיא מבינה את זה . אבל במחשב אני לא יכולה להיות . המחשב נמצא בסלון במעין פינה כזו , אז אסור להפעיל אותו או לעבוד איתו . מה נראה לכם ? אני אמורה להעביר את הסוף שבוע שלי בהתנוונות מול הטלוויזיה , סגורה בתוך 4 קירות ?! 

זה הרגיז אותי נורא !

אני מכבדת את זה שהוא בן אדם דתי אז למה הוא לא מכבד אותי כאדם שהוא לא דתי ולא מתיימר להיות אחד כזה ???

(יותר נכון אמא שלי , מולה מתנהלים כל הקרבות המכוערים האלה שבסופם אני מצהירה בפניה שאני אתבע אותה על כפייה דתית ומאיימת שאני אעבור לגור אצל אבא ) . 

הפוסט הזה נכתב מתוך תסכול ובאסה של אחרי עוד ריב מכוער , שאליו הצטרפו ממש במקרה גם סבא וסבתא שלי , שבאופן מפתיע לקחו את הצד שלי בעניין . אני בחדר שלי , כותבת מהלפטופ של אמא שהיא השאילה לי לארבעה ימים הקרובים (יש חג וישר אחר כך שבת , חג ושבת זה אותו דבר כמעט ) . אני מבואסת לאללה , וכל מה שבא לי זה לשמוע מוזיקה בפול ווליום ולרקוד כמו מטורפת במכנס קצר וגופייה , לחמם לי איזה שניצל בטוסטר ושנייה אחר כך לאכול גלידה כקינוח . מזל שיש לי את הפלאפון שלי , אחרת בכלל הייתי מנותקת מהעולם .

באמת שאני חושבת ברצינות על לתבוע אותה , אין לכם מושג בכלל כמה היא מעצבנת אותי בזמן האחרון .

זה לא רק בזמן האחרון . כבר ממזמן חשבתי על ללכת למקום אחר , אבל אין פנימיות טובות פה ואני ממש לא מתכוונת להיפרד מהחברים שלי , נקודת האור היחידה בחיי . (פאק אני כזו אימו קטנטנה לפעמים ) .

קיימת האפשרות של לבקש עצמאות לקטין . שזה בערך כמו להתגרש מההורים שלי .

אני רק צריכה להוכיח שיש לי ממה לפרנס את עצמי (אז זהו , שאין לי ממה) , וישש מי שידאג לי בכל מקרה ושיש לי איפה לגור (בעיה נוספת) .

תכנית אני יכולה להגיש בקשה כזו - בחמישי אני אחגוג 16 .

אבל מצד שני זה מסובך מידי , ההורים שלי לא יחתמו מרצון על הטפסים , מה שיגרום למשפט + הריסת היחסים בינינו באופן סופי (למרות שאם תשאולו אותי , זה קרה כבר ממזמן ובאשמתם המלאה! ) .

נותר לי רק להיצמד לגישה שאליה אני נצמדת מאז שהכל נהרס , כיתה ד' .

"עוד שנתיים וזהו , אני חופשייה ." 

מצטערת אם ביאסתי לכם ת'חג או משהו כזה...

אתם יותר ממוזמנים להגיב , אני צריכה דעה אובייקטיבית אך תומכת לגבי המצב .

שתהייה שנה טובה ומתוקה .

ניקי 3>