חייה של ברבי לאן?...

הובטח עדכון.

הנה כמה קטעים שכתבתי , שניים מתחילת שנה ושניים שכתבתי היום בקייטנה (היה לי משעמם.. יש לי חניכים סופר יבשים).

26.3.10

משהו כמו משעמם לי בטירוף עובר לי עכשיו בראש.

אבל היי - נחמה - תמיד משעמם פה. ואם לא פה אז במקום אחר... אולי הדבר שהכי כדאי זה לישון , אבל כשהולכים לישון במצב כזה , של עכשיו , הרבה לא מתעוררים ממנו . וגם אם כן , אז זה רק אחרי שהם השתגעו . למרות שבינינו , השתגעתי כבר ממזמן . אם מישהו היה בודק הוא היה מגלה את כל השגעונות שלי . הבעיה היא שאף אחד לא בודק כי לאף אחד לא אכפת ... ויותר מזה , גם אם למישהו היה אכפת , הוא פשוט לא היה מבין . פעם מישהו אמר לי שלפענח אותי זה בלתי אפשרי , הוא ניסה וניסה עד שבוקר אחד הוא בא אלי ואמר "התייאשתי ממך " .

יכול להיות שזה היה חלום , אבל צמד המילים הזה פשוט היה כל כך נכון , ופגע בדיוק איפה שזה היה אמור לפגוע .

כולם התייאשו ממני .

באיזשהו מקום רציתי שהם יתייאשו , נמאס לי מזה שהם מנסים לפענח אותי , לבדוק ולחטט לי במחשבות , כשהם התייאשו הרגשתי הקלה , סוףסוף הם עוזבים אותי . משחררים אותי .

***

"אתה לא מבין" .

כמה פשוט ככה נכון .

למה כל כך קשה להם להבין אותי ? ולמה הם חוזרים ומתעקשים שדווקא אני זו שלא מבינה ?

יש לי חדשות לכל ההורים שבעולם באשר הם - ובמיוחד להורים שלי - הדבר הכי חשוב בחיים זה לחיות . למה ? ככה !

אין לי תשובה חכמה בשביל הטענה הזו .

ואם כבר מסרים להורים אז - הבנאדם שיודע מה הכי טוב בשבילי זה אני! לא אבא לא אמא ואפילו לא סגל מורים/יועצים/פסיכולוגים מטופש ולא כלום .

אני!

תאריך לא ידוע.

איך הגענו למצב הדפוק הזה ?

חשבתי שאנחנו שני אנשים נורמליים .

טוב לא נורמליים , אבל כאלה שהשטויות האלה לא מלחיצות אותם .

כאילו , איך הגענו למצב הדפוק הזה ?

שני אנשים שמסתדרים מעולה ביחד , נותנים לטמטום של רגע להרוס להם את הידידות הכיפית שהייתה להם .

מוזר לחשוב על זה , אבל המצב המפגר הזה גרם לי להבין משהו חשוב .

שכל מה שעשיתי ב10 השנים האחרונות עם בנים היה הדבר הנכון !

לשמור על קשרי ידידות בלבד .

זה החוק .

הכל כדי לא להרוס את הכל עם החברים הכי טובים שלי .

12.7.10

אוקיי , אז נכון שאני קמה כל בוקר ב7.

ונכון שאני מתייבשת בעבודה הזו עד 1 וחצי.

אולי הילדים קצת עולים לי על העצבים.

ואני מתה מרעב כשאני חוזרת הביתה.

אבל , ותקראו לי מטומטמת , אני נהנית בטירוף!

הקייטנה הזו כיפית , שונה .

אף פעם לא הייתי אוהדת נלהבת של קייטנות .

למה לשלם אלפי שקלים למישהו שייקח אולי לבריכה או לים או אפילו לגן חיות ויספק לי ארוחות מוכנות ולא טעימות , כשאת כל זה אני יכולה לקבל בחינם ובזמנים שלי אצל סבתא ???

אני בטוחה שאם הייתה תנועה כזו של "תנו לסבתות לחיות" הפעילים בה כבר ממזמן היו מעלים אותי על המוקד .

אבל מה לעשות , אני מדהימה בניצול סבתות ושבירת סמכויות הוריות מאימא על ידי חיוכים ומילים טובות .

וכמובן כריזמה , כושר שכנוע מעולה ויכולת משחק שאף תיאטרון עוד לא ראה . 

מיומנות של שנים , בכל זאת , יש לי 16 שנה ותק . 

ועוד אני הנכדה הבכורה , מה שאומר שהסבים והסבתות שלי חדשים בתחום , אין מישהו שעשה עליהם את הטריקים האלה לפניי (אני לא מאמינה שלפני שנייה כתבתי "טריקים") . 

חוצמיזה , אותי הם אוהבים 4 שנים יותר - עד שאחותי הקטנה נולדה והרסה את הכל . 

עכשיו אני הולכת לשעה של משחקים ואוכל בקייטנה , איי פאקינג הייט מיי לייף רייט נאוו!

12.7.10

חשבתי על זה .

אני לא מתגעגעת אליו . 

אני מתגעגעת אלינו . 

למה שהיינו יחד . 

גם , לא ממש ביחד , הרי לא היינו זוג . 

היינו שני אנשים שמחבבים אחד את השניה .

אבל , איך זה בכלל התחיל ? 

הזיכרון הראשון שלי ממנו הוא בכיתה ט' בשיעורי צרפתית (לא מעשית , יא בעלי ראש כחול שכמותכם!) . 

למדנו על כיוונים , והמורה ביקשה ממני בצרפתית - היות ואני היחידה שאשכרה הבינה מה היא אומרת - להגיד מי יושב מסביבי . 

אוקיי זה קל . 

מלפנים קארין 

מצד ימין בר ומהצד השני נועה 

ומאחור - הוא.

ממש במילים אלה , הוא . 

לא היה לי מושג איך קוראים לו . כל החברים שלו (כןכן כל השלושה שלמדו איתנו) צחקו על הייבוש , הוא היה נבוך לאללה וגם אני הייתי מופתעת מעצמי , בדרך כלל אני לא כזו בוטה ות'אמת שזה יצא לי בטון דיי גועלי ומתנשא , הצרפתים והשפה שלהם - מעצבנים!

שנייה אחר כך התברר שהוא זה בעצם י' .

את י' מאוחר יותר פגשתי בכיתה י' (חחח) .

כן , אנחנו לומדים באותה הכיתה , יושבים בשני טורים צמודים בסוף הכיתה בהבדל של שני שולחנות בערך .

מסביב החברים המשותפים שלנו .

אבל זה עכשיו , מקודם זה היה אחרת .

בתחילת שנה לא כל כך שמתי לב אליו .

עד שקצת לפני שיעור אנגלית , אנחנו יושבים בטור שצמוד לחלון הוא בשטלחן באחרון ואני שני שולחנות לפניו .

הוא והחברים שלו צחקו על המורה לפני שהיא הגיעה , ובצדק היא מוזרה . ואני בהיתי לי בחלון כמו תמיד כשמשעמם .

פתאום הוא ניגש אלי , וביקש את הצמיד הלבן שהיה לי על היד (מהגומי , הרחבים האלה) .

סירבתי בנימוס , למרות שהוא ממש התעקש כי יש לו אוסף וזה , הוא סתם רצה לצחוק איתי , אבל בסוף הוא אמר שיש לו אחד שחור (זה שעל היד שלו ליד צמיד עור חום מגניב כזה ושני צמידי גומי פשוטים שחורים דקים כאלה) והוא רוצה אחד לבן אבל אין לו כוח לקנות כי הוא עצלן .

צחקתי וסירבתי , הוא חזר מבאוס לחברים שלו שצחקו עליו בקטנה ואני חייכתי לי ואליו אחר כך במשך כל השעתיים אנגלית המייאשות שלנו .

למרות שאנחנו 5 יחידות , אנחנו מזה לא עושים כלום בשיעור .

טיול שנתי.

בתחילת שנה לא הכרתי אף אחד בכיתה . רק אני וחברה אחת שלי .

החברה , ב' , עברה לכיתה השנייה שבה כל שאר החברות שלי נמצאות למשך הטיול ודי נטשה אותי לבד . בסוף הלכתי במסלול עם מ' וה' שהכרתי בערך - האירוניה : הן שונאות אחת את השנייה .

מ' נטשה גם היא ונשארתי עם ה' וחברתה הטובה מ' (אחרת..)

טיילנו שלושתינו יד ביד כי יש לי קטע כזה שאני לא יכולה ללכת במסלולים בטבע בלי להחזיק ביד של מישהו/מישהי כי אני נופלת כל שנייה .

טיילנו גם עם הבנים שהם דיי חברים שלהן ל' מ' ר' י' וי' שלי ..

הרצנו צחוקים שלא ייאמנו וי' שלי אפילו המציא עלילות ל9 סרטי פורנו בכיכוב כולנו (מישהו אמר חבורת משועממים עם סטיות?) הוא הסביר שזה שהבנות החזיקו ידיים ותמכו אחת בשנייה במשך המסלול דיי נתן לו השראה .

את שאר המסלול , שאותו גם עשינו בטיול השנתי של ח' - איזה בצפר מפגר! העברנו בדאחקות על נחמה המדריכה הפאקינג עצומה שלנו .

בלילה , עשינו טיול בסמטאות של פקיעין נראלי , לא ממש הקשבתי להדרכה , ואני הרי לא רואה בחושך - בעיה רפואית , עזבו .

אז הוא הציע לתמוך בי , כיוון אותי ודאג שאני בסדר כל איזה 10 דקות . י' היה ממש נחמד ויצא לנו ממש לדבר על המון דברים וכל זה .

וכל פעם שהגענו לשילוט מידע חברים שלנו קראו בעברית , הוא קרא באנגלית (הוא נולד באמריקה) ואני קראתי את הצרפתית והערבית (סבתא צרפתייה סבא סורי - מסתבר שלהיות נכדה של מהגרים זה שימושי) .

באוטובוס י' ביקש ממני את הצמיד הלבן , הייתי סחוטה והוא לא הפסיק להתחנן אז נתתי לו אותו ללילה והוצאתי ממנו הבטחה שאני מקבלת אותו מחר בבוקר . חברים שלו דאגו ליידע אותי שאין מצב שאני מקבלת את הצמיד הזה בחזרה . זה לא שינה לי .  

בדרך חזרה , הבנים הזמינו את הבנות למשחק פוקר אצלם בחדר , אבל בסוף לא באתי , לא מצאתי איפה זה וגם הייתי עייפה נורא .

בוקר למחרת .

ארוחת בוקר זוועה , כרגיל .

סיגריות מסטיק שאני יכולה להישבע שנראו כמו חשיש מגולגל ואפילו הקפיצו את דלפין (כן, זה השם שלה) המורה המלווה של הכיתה שלנו לרגע . היא אשכרה חשבה שאנחנו עושים סמים בבוקר ליד האוטובוס של הטיול , שני מטר מהמורה שלנו .

ביקשתי את הצמיד , לא קיבלתי אותו .

התחלנו את המסלול , הלכנו אחד ליד השניה כזה , הכי ברגיל . השאר הלכו מאחורינו , משום מה לא התקרבו יותר מידי .

התחיל החלק עם האבנים והעליות והירידות .

ביקשתי ממנו לעזור לי , בסוף יצא שי' ואני הלכנו יד ביד כל היום .

זה היה נחמד , דיברנו על מיליון דברים וצחקנו עם כולם בהפסקות כשהמדריכה הטיפשה שלנו ניסתה לעניין אותנו ללא הצלחה .

-מצטערת אבל כבר מאוחר לי ואני צריכה לקום ב6 וחצי . איך שאני חוזרת מהעבודה אני ממשיכה לעדכן-

ניקי.