אנשים ללא מורא

"אני שומעת קול פנימי, היא צועקת לי לא לאכול,אני לא מסוגלת להתנגד. אבל אני רוצה להחלים"

כמה פעמים שמעתי את המשפט הזה או משהו בנוסח הזה מפי אנורקסיות שהחלימו,כמה פעמים חשבתי לעצמי : איזה קול פנימי? מה? הן באמת שועמות קולות? השבוע נפל לי האסימון.

כי הקול הפנימי שלי- אומר לי לזרוק את ארוחת הצהריים

כי היא אומרת לי להרעיב את עצמי

כי היא אומרת לי ללכת לקנות משלשלים

כי היא אומרת לי לעשות את כל מה שאני עושה.

כי היא גורמת לי להתבלבט אם לקנות שתייה או משלשלים.

כי היא אומרת ואני מקשיבה, אני לא מתנגדת. אני מהופנטת לקולה הממכר.

אנה.

מחלה שאני כל כך תלויה בה. אני מרגישה כמו השפוטה שלה,

שונאת ועמריצה בו זמנית.

כל כך מייחלת לחיים בלעדיה,אבל אני לא מסוגלת להעביר יום בלי לחשוב עליה.

אני לא מסוגלת לחשוב איך ההיתי נראית אילולא.

אל תלכי ממני.

מה עשינו בחודש האחרון?

הגענו למפגש ראשון עם הדיאטנית,

שקלתי 42.4 (שמנה) והיא נתנה לי תפריט של 1500.

אוקי.

הגענו למפגש השני-מזל טוב! עליתי 700 גרם! במשקל כמעט בריא של 43.1

העלינו את הפריט ל1700 קלוריות.

הגענו למפגש השלישי ו..או-או. ירדנו קילו שלם.

42.2 900 גרם בעצם. זה לא שהיה קל להגיע לזה, כי שוב היא-הקול הפנימי שלי , אמר לי להפסיק לאכול שוב.

ואף אחד לא ראה.

הגענו למפגש הרביעי,אחרי שימוש במשלשים ומעט ספורט ירדנו עוד חצי קילו

למשקל כמעט מיוחל של 41.7.

והתפריט בהתאם:2100 קלוריות ליום, הכללות בתוכם אנשור,לחם ובקיצור פחמימות וחלבונים בלבד.

והשבוע מה נעשה? השבוע נקיא, נשלשל(נמצא את הזמן ללכת לקנות כדורים,והפעם יותר זהירות באיפה להחביא!) ובעיקר,נעשה ספורט.

נשתדל אומנם לא לרדת הרבה, בערך 300 גרם,למרות שגם לכיוון ההפוך-אם נעלה 300 גרם אני אוכל לחיות עם זה, כי גם ככה אחכ אני בחופש.(:

נרד חזרה ל41.5 אולי קצת פחות. נראה להם כמה אני לא מוכנה להחלים.

ואז,כשהמצב יהיה ממש ברצפה.

נשמין,עוד ועוד ועועד..........!

עד אוקטובר יש דזמן, לא אכפת לי.

אני צריכה לסבול כדי להראות להם שאני מחלימה.

התרפיט להיום:

2100 קלוריות.

שמנה

והנה הוא שוב, הקול הפנימי הזה,זה שאומר לי ללכת לקנות משהו שירוקן אותי.

שאומר לי ללכת לדחוף אצבע( ללא הצלחה).

אז הלכתי.

אז בלעתי.

אז אני מחכה שזה ישפיע.

החיים בזבל