אנשים ללא מורא

אוקי.........

אז אני מנסה עכשיו שיטה חדשה, אני רוצה לראות איך אני שורדת צום עד סופש הזה.

שזה מבחינתי יום שבת הזה בשעה 19:00

זה ילך ככה:

לצום כל היום כל הזמן, ובשעה 19:00

אני אוכלת מלפפון ועגבניה בתור "ארוחת ערב" ובמיוחד כדי שההורים שלי ירדו ממני.

בצהרים תה או קפה (כמובן ללא סוכר משמע 0)

ובבוקר? אנערף? שיהיה גם כן תה או קפה.

3 ליטר מיים כל יום זה בערך 20 כוסות?

סבבה.....................................................................................

ככה במשך הימים הבאים-נראה מתי אני אתעלף...(:

הספורט: 200 קפיצות פתוח סגור

100 כפיפות בטן

30 ספרינטים

100 פלייה

50 ירכיים כל צד

(אני יודעת שזה מעט ספורט-אבל אם אני הולכת לחיות על 30 קל' ביום.....)

יומן אכילה:

בוקר:X

צהרים:X

ערב: גמבה אדומה (20)מישמש(15)תמר(15)

 סכה:50

חרא! נשברתי!!! 

ספורט:

200 קפיצות

100 כפיפות

30 ספרינטים

100 פלייה

50 ירכיים כל צד

(חד פעמי- הליכה 10 דק' מהתחנה הביתה)

כוסות מים\דיאט קולה:

1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20

 מאתמול

19,20,21,22,23,24,1,2,3,4,5,6,7,8,9,10,11,12,13,14,15,16,17,18,19.-כל הכבוד.....:S

אני ממשיכה כי אני עוד לא אוכלת...סתם כדי ראות-מריחים  48 באוויר?

 מממ...25 עות של צום ושבירה עם גמבה- יפה לי לא?

 משעבע וחצי עד בע וחצי בבוקר עד הצהרים ומשם......................................................אלוהים גדול(:

הנה הרגע-שבו גם 100 נראה יותר מידי.

הא.

אני לא עצובה שאני חולה. אני גם לא בטוחה שאני חולה- וכשאני מסתכלת במראה כי רואה גועל נפש שמכסה אותי מכל כיוון.

נההיתי בן אדם פרפקטציוניסטי רמות שזה אין לתאר-פסימסטית בצורה כמעט דוחה.

למה אף אחד לא מבין אותי?

והוא- אני לא אוהבת אותו. מאוד מחבבת-אם נהיה ביחד אני גם בטח אתהב בו נואשות-אבל המתומדדות על מקומי לא משאירות לי שום ספק שאני צריכה ללכת אחורה ולהשאיר להן את השביל אליו.

למה שהוא יעדיף אותי?...

אפעם לא ראיתי בעצמי ילדה אובדנית או עצובה או מדוכאת. תמיד יש לי מצבי רוח משתנים ופתאומיים.

פעם ככה פעם ככה..לא חדש לי או לסביבה.

ותמיד הקטע הזה של ילדים עלאק עצובים-נראה לי עדיף.

כ"כ הרבה פעמים-ובטח גם כן אפחד לא יבין למה אני מתכוונת- הרגשתי שדיברתי היום יותר מידי.

ואני לא מתתכוונת במובן של אמרתי דברים שאסור או דברים שאני עלולה להתרחט עליהם אחכ-אלא תרתי משמע שיותר מידי מילים יצאו מפי.

זה הכה בי לא פעם ולא פעמיים במיוחד כשההיתי יותר קטנה-מהסתומות האלה שהיו הולכות עם הראש בקיר. כאלה שמעדיפות להיות צודקות מאשר חכמות-הרי בסוף רק אני הפסדתי מזה לא?

לאט לאט-חילחל בי...עבתי את זה.

קצת לשתוק עוד לא עשה כלום לאפחחד...ויודעים מה? זה שיפר אותי.

אפילו בציוני בית הספר.

נההיתי נערה מאופקת. כזאת ששומרת על הפה שלה.

כזאת שמרגישה גסה ולא הולמת אם יוצאת לה מילה מהפה שלא במקום.

כזאת שמרגישה מפגרת אם היא מדברת ביותר מידי סלנג.

כזאת ששוקלת מילים יותר מידי.

לא יודע אם זה טוב אבל עדיף לי ככה.

לפעמים בחרת אנשים מסויימים בלבד-אני מרגשה לעצמי להשתגע ולצחוק יותר מידי-מרשה לעצמי לצחוק על עצמי ולעשות שטויות.

ואחכ מתחרטת.

איך נראיתי בעיני האנים שלידי? למה אמרתי את זה? למה עשיתי ככה עם הידיים שלי?

ושותקת.

אני לא אילמת-ואני בן אדם חכם.

ואני יודעת את זה.

רק שלעמים נדמה לי-שאף אחד בעולם הזה לא מבין אותי ולא רוצה לשמוע מה שיש לי להגיד.

 שלאף אחד בעולם לא באמת אכפת ממני.

וכשפעם ב..מישהו מוכיח לי שני טועה אני מוקסמת מחדשת את קשריי איתו-ובדרכ...הוא נוטש.

מה הפלא אני מרגישה בודדה?