מקום טוב באמצע הדרך

כן. עוד מסיבת פיג'מות התרחשה לה בגולן הגדול והשומם שלנו.

ונחשו מה? שוב פעם הלכתי לאיבוד!

כישרון ייחודי שלי, מסתבר, כי אף אחת אחרת לא איבדה את הדרך בתוך מיצר (או בשם אחר: קיבוץ-קטן-כל-כך-שאי-אפשר-ללכת-בו-לאיבוד-אלא-אם-כן-אתה-עדי).

אבל בסוף הכול הסתדר, מצאתי את הבית, הגעתי ראשונה ובערך עשר דקות אחר כך אני וחברה שלי כבר היינו בדרך למקום שהמסיבה הייתה בו כדי לסדר אותו.

היינו עשר בנות והייתם צריכים לשמוע את הצרחה שהבאתי כשאמרו לי שאחת מהחברות הכי טובות שלי באה.

או שלא. כנראה שהייתם מתחרשים אז לא הייתם צריכים לשמוע את זה. למען האמת יש לכם מזל שלא שמעתם.

אבל יש לכםעוד יותר מזל שלא שמעתם את הצרחה שהבאתי כשהיא באמת הגיעה.

כמובן שזה לא היה רק מההתרגשות של לראות אותה. זה היה בעיקר מההתרגשות של היא-הביאה-לי-דיסק-של-מקפליי-הנסגדים-מאנגליה-אעאעאעאעאעא!

אז כן. יש לי דיסק של מקפליי!!!!!!

התרגשות שכזאת עוד לא נראתה אצלי בחיים. ההבעה שהייתה לי כשאחזתי בדיסק- אוקי. סטופ. זה לא סיפור. אני לא אמורה להשתמש בשפה כזאת.

אז היא קנתה לי את רדיו: אקטיב שזה האלבום האהוב עליי.

I'M SO HAPPY!!

הספקתי לשמוע את כולו כבר שלוש פעמים.

בכל מקרה... נחזור למסיבת פיג'מות.

שיחקנו כל מיני משחקים חמודים ומצחיקים שהרסו לי את המקום הזה שכואב-כשצוחקים-יותר-מדי מרוב צחוק.

ושתינו קולה! הרבה קולה!

אתם אולי לא מבינים מה ההתרגשות הגדולה, אז בואו אני אסביר לכם:

אני מכורה לקולה! ואני משתכרת מקולה! וקולה זה הדבר הכי טעים בעולם (טוב. אני לא אגזים. בין הדברים הטעימים שיש)!

וזללנו לנו להנאתנו חטיפים (אני בקושי אכלתי. אני לא אוהבת חטיפים. הם עושים לי פצעים בפה ><

והייתה פיצה! פיצה טעימה. אבל מעצבנת. משולש אחד לא מספיק ואת המשולש השני אי אפשר לגמור.

וראינו "לזכות בדייט עם טד" שזאת קומדיה רומנטית די עלובה אבל נחמדה.

באמצע הסרט קרן רצתה להירדם - אז היא ביקשה ממני לספר לה על מקפליי כל מה שאני יכולה.

חבל שזה הפריע לאחרות.סוף סוף יכולתי לחלוק מידע על מקפליי וזה לא יצא לפועל.

אחרי הסרט אני לא כל כך זוכרת מה עשינו אבל הערב המשיך כביכול באותה הצורה.

ואז הגיע הרגע לבחור סרט נוסף לראות.

עשינו הצבעה ואני הצעתי את אני והמזל שלי - ויש בסרט הזה את מקפליי המושלמים שלי!!

אבל הן החליטו לראות פארודיה שקוראים לה Vampires Suck - ובגלל שאני לא אוהבת פארודיות אז שמעתי מוזיקה.

אחר כך כולן הלכו לישון ואני לא הייתי עייפה. אז שמעתי מוזיקה (במשך שעה וחצי!!).

אבל אז נגמרה לי הסוללה. אני שונאת שהסוללה נגמרת. לא יכולתי להמשיך לשמוע את מקפליי שלי :(

אז ישבתי עוד איזה שעתיים וחצי על יד הדלת והסתכלתי על השמש הזורחת...

היה נורא משעמם.

בסוף הן התעוררו ואין לכם מושג כמה שמחתי שאני לא צריכה להיות בשקט יותר!

יותר מזה אין כל כך מה לספר.

גיליתי שחברות שלי לא מכירות את השיר Parachute - שזה שיר חופר אבל התמכרתי אליו.

עזרתי לנקות שם ובסוף חזרתי הביתה עם אבא שלי.

שתי חברות שלי באו אליי לעשר דקות בערך ואז באו לאסוף אותן - פשוט כי זה קיצר להן את הדרך...

וזהו. ישנתי שעתיים בבית ואז הלכתי לאכול ארוחת ערב אצל סבא וסבתא שלי כי זה היה יום שישי.

ואז ישנתי 17 שעות. מוזר?

עכשיו לנושא אחר, ואני מבקשת שתקראו:

יש מישהי שהבטחתי לעזור לה, והיא ממש ממש צריכה עזרה עם זה!!

אתם יכולים בבקשה לעשות לייק לקישור שאני אפרסם כאן?

צריך קודם לקבוצה ואז על הפרסום שלה!

בבקשה! היא צריכה לפחות עוד 60 לייקים!

http://www.facebook.com/PerezHilton?v=wa ll&story_fbid=134460846598645

ואם תעשו לייק ותגידו לי שעשיתם אני אלנקק את הבלוג שלכם בגודל כזה!

רק בבקשה תעזרו!

השיר Parachute - כדי שאם אתם לא מכירים אותו תוכלו להכיר ולסגור את החור הזה בהשכלה שלכם:

ועכשיו לסיום המסורתי של הפוסטים שלי:

בהנחה שמישהו קרא את הפוסט המשעמם שלי - ביי ביי.

אתם מוזמנים להגיב ולשמח אותי (:

♥

הו ושכחתי!

מזל טוב לישראבלוג בן התשע!