לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

מקום טוב באמצע הדרך


כי כל עוד לא אכפת לך איפה אתה נמצא או לאן תגיע - לא הלכת לאיבוד

Avatarכינוי:  הילדה מאחורי הכינוי המטומטם

בת: 31





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    דצמבר 2010    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
12/2010

השריפה בכרמל



אני לא אהיה כמו הבנות האלה (ואני אומרת בנות כי לא ידוע לי על בנים שמתנהגים ככה - תקנו אותי אם אני טועה) שכותבות פוסט קצר של "וואיי איזה דבר עצוב ואיום ונורא ובואו כולנו נתפלל למען האנשים המסכנים שאיבדו את הבתים שלהם". (ובאמצע גם מוסיף מיליון אותיות וסימנים לא נחוצים שמריעים לקרוא).

אני יודעת שאותן בנות מנסות להראות תמיכה - אבל מנקודת המבט של הקורא (שלי לפחות), הן נשמעות מאוד שטחיות וריקניות.

אז לא. אני לא אהיה כזאת.

תנו לי לספר לכם משהו.

אתמול באחת בצהריים חזרתי הביתה, אחרי שהתבטלו לי שעתיים של לימודים בגלל ישיבת מורים.

שיחקתי במחשב, ישבתי במרפסת וניסיתי לקרוא לגורי חתולים קטנטנים ולשחק איתם. ברבע לחמש יצאתי להופיע בנגינה לכבוד חנוכה לפני קשישים (אני ממש אוהבת אותם. תמיד מחייכים אלינו, אומרים לנו תודה ומתכוונים לזה, נותנים לנו ממתקים ונותנים לנו פרסים על ההופעה).

לפני שיצאתי שמעתי על שריפה בכרמל בחדשות. היו 10 הרוגים. זה העציב אותי, אבל הייתי בטוחה שישתלטו על השריפה ממש מהר.

במהלך הטקס שבו ניגנתי, שמעתי את המורה שלי לחליל מדבר עם מישהו אחר, והוא אמר לו שיש כבר 40 הרוגים. זה הימם אותי אבל התעלמתי. כנראה סתם הגזמה. הבן אדם הזה היה כאן כל הזמן הזה והוא לא היה יכול לשמוע חדשות או רדיו באמצע הטקס.

בשבע חזרתי הביתה והדלקתי חדשות.

ארבעים הרוגים.

אני נשבעת לכם שבשעות שאחר כך אני בכיתי. אני פשוט התחלתי לבכות מהתמונות ומהפחד ההיסטרי הזה של זאת-המדינה-שלנו-ואלה-אנשים-מהמדינה-שלנו והסיבה היחידה שהצלחתי להירגע היא שתי חברות בטוויטר - אחת מישראל ואחת (תאמינו או לא) מתורכיה. בעיקר זאת מתורכיה - דיברנו בערך שעתיים והיא הצליחה להשכיח את הכול ממני לכמה זמן.

ואז שמעתי את הדבר הכי גרוע שיכולתי לשמוע - השריפה הגיעה אל טירת הכרמל.

ישר נלחצתי מחדש וניסיתי להשיג בטוויטר את אותה ילדה מישראל שעודדה אותי קודם. הסיבה שנלחצתי - יש לי חברה שגרה בטירת הכרמל. הילדה הזאת היא חברה גם של זאת שעודדה אותי קודם, וידעתי שהיא מנסה להתקשר אליה ולהשיג אותה.

העובדה שהיא לא הצליחה רק הלחיצה את שתינו עוד יותר.

בסוף היא ענתה לה, ולפי מה שידוע לי (הכול ממש לא ברור עדיין), החברה שלי מטירת הכרמל עזבה את הבית עוד לפני שהכריזו על פינוי.

לסיכום - לא. אני לא כמו כל אלה שכותבות את הפוסטים הריקניים האלה.

ואני לא סתם מנסה להראות שאני תומכת רק כדי שיחשבו שאני טובה.

אני רק רוצה לבקש מכם שתחזיקו אצבעות ותתפללו למען אלה שגרים בכרמל ובאזור.

בבקשה.

נכתב על ידי הילדה מאחורי הכינוי המטומטם , 3/12/2010 15:40  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



4,593

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להילדה מאחורי הכינוי המטומטם אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על הילדה מאחורי הכינוי המטומטם ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2026 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)