שימו לב לשעון עם הספירה לאחור שמופיע בצד שמאל של הבלוג. בעבר הזנתי לו תאריך משוער של סיום הלימודים, והתאריך הזה הוא סוף יולי.

אז עזבתי שלשום את המעונות, בפעם האחרונה. סיימתי סמסטר תשיעי, אבל עדיין אין ציונים בכל המבחנים. כולי תקווה שעד סוף אוקטובר השנה אני אוכל סוף סוף באמת לסגור את התואר.

אין לי מושג איך לסכם את 4 וקצת השנים האחרונות. רצו לי הרבה מחשבות בראש בחודש האחרון, מן דברים ששמתי לב אליהם במבט לאחור, אבל איכשהו הכל התנקז לרגע האמת בו ארזתי את מיטלטליי בפעם האחרונה ושמתי פעמיי אל עבר עירי האהובה, רחובות.

תמיד חשבתי שכשאסיים את הטכניון אשמח כל כך לחזור לגור סוף סוף בבית עם כל המשפחה. ואני אכן שמחה כל פעם שאני חוזרת הביתה ורואה שוב את כולם, אבל יצא שלמרות שסיימתי את הלימודים אני לא באמת חוזרת לגור בבית.

לא עדכנתי הרבה זמן מה קורה בחיי האישיים. עבודתי על הפרויקט זימנה אליי הצעת עבודה מהפרופסור האחראי על הפרויקט, במכון לחקר החלל (שנמצא, במפתיע, בטכניון). הצעת העבודה דיברה על התקופה שבין סוף הלימודים ועד הגיוס, בדצמבר. קצת התמהמתי עם תשובה כי זה דרש ממני להישאר לגור בחיפה (איפה? אני עוזבת את המעונות) וגם לוותר על החופש שהיה אמור להיות לי.

במקביל, לפני כמעט 5 חודשים התחלתי לצאת עם אותו בחור שכתבתי עליו כאן בפוסט הסקי המטורף. הכרתי אותו הרבה זמן לפני (דרך מקום עבודה) ולא באמת הסתכלתי עליו בתור אופציה, פשוט חשבתי שאנחנו לא מתאימים. אבל אחרי הסקי התחלתי להכיר אותו מעט יותר טוב ולהבין כמה הוא מדהים. התחלנו לצאת ומאז הכל התפתח בצורה מהירה מאוד וטובה מאוד. אחרי 3 חודשים כשהתלבטתי לגבי הצעת העבודה הוא פשוט הציע לי לעבור לגור איתו. בהתחלה חשבתי שהוא צוחק, אבל אחרי זה כשהבנתי שלא, התחלתי לחשוב על זה ברצינות. יכולות להיות המון הסתייגויות למה לא - אבל בשורה התחתונה, בפועל, אני מבלה איתו כל כך הרבה זמן ביחד שזה כמעט כבר על תקן מגורים משותפים. אז ההחלטה התקבלה, הבשורה להורים בושרה - כמובן לאחר הפגשתם איתו - וממש בקרוב אנחנו יוצאים לדרך. הדברים שלי כבר אצלו, ואני עצמי אגיע עוד כמה ימים.

אני אתחיל לעבוד ב1 באוגוסט, עד זמן לא ידוע לפני הגיוס (13 בדצמבר). אין לי שמץ של מושג (או השערה) לאן כל אחד מהכיוונים יתפתח, וראוי לציין גם שזו פעם ראשונה בחיי שאני עוברת לגור עם גבר (גם הוא לא גר מעולם עם חברה), אבל אני ממש מצפה לזה כבר.

בספטמבר הוא עובר (סליחה, אנחנו עוברים) לדירה גדולה ומרווחת יותר. איזה כיף.

אז עם עיניים נשואות קדימה (וטיפה ממצמצות, כי אני בלי משקפיים), אני מקווה שהעתיד יהיה מוצלח ומאושר.