המשך לטוסט הקודם
אחרי שיהיו תמונות נורמליות מהנשף, אני אגלה באמת איך השגתי את השמלה (לא! לא קניתי ב800 שקל שמלה! גם לא ב500!)
בינתיים, אני מתנחמת בעובדה שהיום נגמרה הבגרות האחרונה - בביולוגיה
היה סיוט בהחלט
כנראה שלא התכוננתי מספיק טוב אבל שששש
אנדריי ישב מאחוריי וכל המבחן אני שומעת אותו כותב וכותב וכותב ומשתעל ושותה קולה ועולים לו גזים
בסוף הוא הגיש איזה חצי שעה לפני הסוף
נראה לי הוא יקבל 100
שירן גם הגישה איזה שעה לפני הסוף... (מיותר לציין שזמן המבחן היה שעה וחצי)
כנראה שכולם היו חכמים במיוחד היום ורק אני סתם התקשיתי
נו מילא
אחרי שאביטל המורה שלחה לנו רמזים עבים ביותר בזמן הבגרות (תקראו טוב-טוב-טוב את ההוראות לפני שאתם עונים!) מסתבר שעדיין היינו דיסלקטים למחצה ולכן גם הציונים בטח יהיו בהתאם.
בכל זאת היה מצחיק לראות את יוסי בא ומתווכח עם אביטל על התשובות הנכונות ועל למה-צליאק-יכול-לגרום-לבעיות-בהפרשת-הורמון-הגדילה.
מה שבטוח - השכלנו.
כצורה מיטבית לחגוג את סיום 12 שנות לימודיי, התיישבתי להכין לאמא טבלת ציונים של הכיתות שהיא מלמדת בחשבון.
35, 42, 61.... אלו רק אחדים מהציונים
אחח החיים הפשוטים של תלמידי היסודי
מה שכן, זה היה סיוט לעשות את זה, ואני שונאת אקסל.
ונשארה לי עוד כיתה שלמה להקליד.
אני נשבעת בזאת לעולם לא להיות מורה ממשרד החינוך.
מצד שני, אם אלמד רפואה, אזכה בעונג לראות דברים בסגנון הזה:
זה מה שקורה כשמשחקים בנפצים ושוכחים לזרוק אותם לפני שהם מתפוצצים.
זה מה שקורה כשמנסים להתאבד בקפיצה מגג בניין.
וזה מה שקורה כשמכניסים יד למכונת טחינת בשר ושוכחים להוציא בזמן.
עצוב. (תספרו כמה אצבעות נותרו לאדם הזה)
וזה, לאלו מכם השואפים להיות מנתחים פלסטים, גם פרויקט רציני. מאוד רציני.
ועוד בעיה קשה:
אז... מי אמר רוצה להיות רופא ולא קיבל?
לסיום, מסר חשוב לאומה:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: