היום, יותר מתמיד, הגעתי למסקנה שאני שונאת אנשים שקוראים להם שלומי.

אין גבול לסטיות של אנשים - מבוגרים!

צריך להשמיד את השיחה החסויה. צריך להשמיד את המטרידנים הסוטים בני 50 פלוס שמתקשרים לבנות עשרה.

המטרידן התורן שנפל דווקא עלי הציג את עצמו כשלומי, בן 23 מאילת.

ועכשיו לתגובה:

כןןןןןןןןןןןןןןןן בטחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח

אתה סתם נשמע כמו חרמן בן 60 שמדבר בקול שקט, נמוך ואיטי.

ובמקרההה אתה מאילת שזה מאוד רחוק ואמור ליצור בי ביטחון שלא תגיע אליי.

"שלומי" היצירתי, גם דחף לי כל משפט שני: "זה מפריע לך?"

הוא התקשר בהתחלה בטעות אליי, אבל כנראה רצה להפוך את הטעות הזו לרווח.

אמרתי לו שזה טעות.

"זה מפריע לך?"

אמרתי לו שאני לא מכירה אותו.

"זה מפריע לך?"

אמרתי לו שלא יתקשר אלי יותר.

"זה מפריע לך?"

לא, אני ממש נהנת מזה! פשוט הנאה צרופה לשמוע סוטה זקן לוחש לי בטלפון.

ניתקתי לו פעם אחת.

הוא התקשר שוב.

שמתי אותו על ספיקר וגם אבא זכה להנות מזיו קולו. (אייל גם היה שם וחשב שזה אנדריי מדבר)

ניתקתי פעם שנייה.

הוא לא התקשר מאז. בינתיים.

ולנושא אחר, קצת יותר מעודד:

קיבלתי תאריך גיוס!

סוף סוף, אחרי חודשים של חיכיון, נקבע לי תאריך - אפילו יותר מוקדם מהצפוי.

אני אתגייס לי ביום שלישי ה-25.12.07 ואצא אל הלא נודע.

מרגש.

רק עצוב לי שאני לא אשחה.

עם כל השאר - מקלחות ריצות קור צעקות חדר אוכל ורובים - אני אתמודד... מקווה

וסוף סוף אני אפתח חשבון בנק ושוב הכסף יהיה "אצלי"......

ולעוד נושא אחר:

אתמול הייתי בחוג אומנות, ושוב אנדריי התקשר (כמו בכל פעם שיש לי את החוג הזה). רק חבל שהוא שכח להתקשר ביום שסרגיי הפיל אותי עם משפט המחץ שלו "כבר יש כאן אחד שדלוק עלייך" :|

הבאתי את הציור של האישה העירומה כדי לשים עליו ספריי לכה. שיהיה מבריק. לא רציתי ששאר הבנות יראו חוץ מהמדריכה, כי איך יסתכלו על נערה בת 18 שמציירת בחורות ערומות?

בסוף זה עבר מפה לאוזן ומיד ליד ומעין לזין.

למדתי את הלקח.

לסיום סיפור עם פואנטה:

אורפיאוס המשורר המפורסם קבל במתנה מאפולו כלי נגינה ששמו לירה. בנגינתו היפה על הלירה הוא הצליח להפנט את כל שומעיו. יום אחד כאשר טיילה אשתו באחו הכיש נחש את רגלה והיא מתה. אורפיאוס שאהב מאד את אשתו לא יכול היה להתנחם על מותה והחליט לרדת אל ארץ המתים הנמצאת בשאול ולהשיב אותה אליו. בעזרת נגינתו הצליח לשכנע את הדס אל השאול שאורידיקה אהובתו תשוב אליו. "קח אותה" אמר הדס, "אבל זכור, אל תסתובב לאחור ואל תנסה לראות את פניה עד שתגיעו שניכם אל העולם המואר שעל פני האדמה".
יצא אורפיאוס המאושר בדרכו אל מחוץ לשאול ואורידיקה בעקבותיו. אך אורפיאוס המאוהב שכה התגעגע לאשתו לא יכול להתאפק עוד והסתכל לאחור לעברה. באותו רגע שבו נפגשו מבטיהם החלה אורידיקה להעלם שוב בתוך חשכת השאול לנצח. אורפיאוס לא הורשה לשוב שוב אל השאול , וכך הוא נע ונד לבדו בעולם עד שמת.