ואני רוצה וצריכה.

יש לי מועד ב' בפיסיקה 3 בעוד יומיים, אבל היום למדתי עד 8 בערב (סתם הרצאות, לא פיסיקה), ואין מצב שיהיה לי כוח ללמוד עכשיו. אני גרועה, אני יודעת.

אין לי מושג כמה ארוך הולך להיות הפוסט הזה, אני מניחה שזה יהיה ביחס ישר לכמה זין יהיה לי, אז קה סרה סרה

נתחיל מהחדשות הטובות. קיבלתי 80 במועד ב' בבלדח (והייתי ממש גאה בעצמי), קיבלתי תעודת צולל, טסתי לראשונה בחיי, קפצתי ממטוס לראשונה בחיי, והכרתי מישהו (בקורס צלילה) שעליו אספר בהמשך.

הוא לא קורא כאן (אבל הוא יודע שיש לי בלוג), וזה נותן לי את החופש לכתוב עליו מה שרק בא לי (לראשונה בחיי), אז אני אומרת דוואי.

החדשות הרעות:

כמו שאפשר להבין נכשלתי במועד א' בפיסיקה 3. מרוכבות גם תקוע לי עדיין כמו קוץ בתחת. ועוד משהו שאני לא יודעת אם זה חדשות רעות, אבל 3 מהגורים של צ'יטה נמכרו... ועכשיו נשאר רק הבכור. אני עדיין לא סגורה על השם שלו, אמא כל הזמן משנה את דעתה.

היה עצוב לי שהם נמכרו, כי כבר הספקתי קצת להיקשר אליהם והם עזבו תמיד כשלא הייתי בבית, אז לא יצא לי אפילו להיפרד.

אני מקווה ומאמינה שיהיו להם חיים טובים ושיאהבו אותם וידאגו להם כמו שצריך.

אני רוצה לספר על הקורס צלילה שעשיתי. זו הייתה אחת החוויות הגדולות שהיו לי, והייתי רוצה שהיא תונצח כאן.

ביום שבת ה18.9 אני ואסי ארזנו כל אחד תיק ולקחנו אוטובוס לאילת ב1 בלילה. הנסיעה היתה זוועתית והגענו ב5 בבוקר די שפוכים. שם פגש אותנו אלכס (ידיד טוב מהטכניון) שהגיע בטיסה. ממש קינאתי בו שהוא טס, למרות שזו טיסה יחסית קצרה.

העברנו את הזמן עד שיגיע הזמן לנסוע למועדון צלילה. הגענו למועדון, נרשמו, נחנו קצת. הנה תמונות מזמן שחיכינו:

ואחר כך באו המדריכים. המדריך הראשי היה אסף (סטלן על), כולו דומה לאורי חזקיה והזוי בטירוף. רוב האוצר מילים שלו היה מורכב מ: שבאם, אש, פצצות, בית זנזנות (מה שאני זוכרת לפחות).

היינו 9 חבר'ה בקבוצה של הקורס (מעט יחסית), וחילקו אותנו לשתי קבוצות קטנות, אחת עם כל מדריך.

אני, אסי, אלכס, ועוד מישהו בשם רן היינו עם מדריך בשם ברק, וכל השאר היו עם אסף.

ביום הראשון לא עשינו יותר מידי במועדון, ואחרהצ חזרנו למלון והתארגנו על חדרים שהיו משובצים מראש. אני, אסי ואלכס ביקשנו להיות שלושתנו ביחד אבל בחדר של 5 (הכי זול), וכשהגענו לחדר, 2 השותפים האחרים (בנים) כבר היו שם. קראו להם אורי ולירון.

כשנכנסתי ראיתי רק את אורי (בחור שמנמן ועייף למראה) יוכב (יושב ושוכב) על המיטה שלו, ושאלתי אותו קצת בכעס אם כולם בחדר הזה בנים. כשהוא ענה שכן התאכזבתי. קיוויתי שתהיה שם לפחות עוד בחורה אחת שאני אוכל לצחוק ביחד איתה על כולם. לא טרחתי להסתיר את האכזבה שלי ואורי הסתכל עליי מוזר, ובצדק.

שמנו את כל הדברים שלנו בחדרים והלכנו לארגן ארוחת ערב. אני ואסי הבאנו קצת אוכל להכנה מהירה מהבית, ועם הקומקום של המלון, כמה קופסאות שימורים וקצת אלתור הכנו ארוחת ערב לנו ולעוד כמה אנשים מהקורס. אכלנו במרפסת של המלון ביחד והיה ממש נחמד. הנה תמונה משם:

רן יושב מימין, דנה יושבת לידו.

בלילה חזרנו לחדר והתארגנו ללכת לישון. היה ממש צפוף, 5 מיטות. אני תפסתי את החלק העליון של אחת מהמיטות קומותיים. אסי תפס את החלק העליון של המיטת קומותיים השנייה. מתחתיי ישן לירון, ומתחת לאסי ישן אורי. אלכס ישן על המיטה המתקפלת.

לירון נראה לי במבט ראשון כמו ערס שלא מדבר הרבה. לכן זה נגמר רק במבט ראשון, לא התייחסתי אליו במיוחד. הייתי אפילו קצת אנטי אליו.

ביום השני של הקורס התחלנו לצלול יותר. אמנם ירדנו לעומקים ממש קטנים, לא יותר מ5 מטר, אבל עשינו כל מיני תרגילים מתחת למים. המדריך שלנו, ברק, היה מאוד מרגיע ותומך. היינו סה"כ 4 בקבוצה. אני ואלכס היינו זוג, ואסי ורן היו זוג. אני ורן התחלנו די להתיידד, גיליתי שהוא בחור מאוד נחמד. הוא סיפר שהוא לומד הנדסת חשמל בבן גוריון, שנה שלישית.

מתחת למים עשינו תרגילים של איבוד וסת, הנשמת חבר בדו וסת, הורדת מסכה, השמה בחזרה, וריקון ממים. כל פעם שמישהו מאיתנו ביצע תרגיל, ברק לחץ לו את היד ומחא לו כפיים מתחת למים, ועשה את הסימן המוסכם של "הכל בסדר". לא יצא לנו להצטלם איתו וזה ממש חבל לי.

בערב של היום השני יצאנו 7 אנשים מהקבוצה שלנו (שהיינו ביחד במלון) לאכול באיזה פינה תאילנדית בחוץ. היינו אני, אסי, אלכס, רן, דנה, איתי וטלי. איתי וטלי הם 2 סטודנטים מירושלים, מאוד נחמדים. טלי קצת חננה ואיתי קצת סטלן. דנה היא חיילת משוחררת, בחורה שבמבט ראשון נראתה לי סנובית טילים ופרחת על. אבל כשהתחלנו לדבר גיליתי שהיא ממש חמודה.

אכלנו ואחר כך המשכנו לפאב. שתינו קצת (אני שתיתי 2 צ'ייסרים) ובפאב היה שולחן סנוקר. רן החליט לקרוא עלי תיגר ולהזמין אותי למשחק, ואני כמובן נעניתי. ניצחתי אותו, אבל לא בגלל שהייתי טובה, אלא בגלל שהטמבל הזה הכניס את הכדור השחור. פעמיים.

אחר כך טיילנו קצת וחזרנו למלון. ישבנו קצת בחוץ לפני שהלכנו לישון. ישבתי קצת עם רן ודיברנו. לא זוכרת על מה דיברנו, על כל מיני שטויות כנראה. הוא שאל אותי שאלות על החיים ואני שאלתי אותו שאלות על החיים. עד שהתעייפתי ואמרתי שאני הולכת לישון.

נכנסתי לחדר והלכתי לחדר אמבטיה להוריד איפור ולהחליף בגדים לשינה. כולם כבר ישנו והיה חושך. כשיצאתי מחדר האמבטיה ובאתי לעלות בסולם למיטה, לירון שאל אותי אם הכל בסדר. אמרתי לו שכן ותהיתי למה הוא שואל. הוא אמר שהוא שמע ששתיתי קצת. אז אמרתי לו שהכל בסדר ושלא ידאג ולילה טוב. הוא החזיר לילה טוב ואני עליתי על הסולם. הראש שלו היה קרוב מידי לסולם ואיך שהוא הכנסתי לו רגל לפרצוף. התחלתי להתפוצץ מצחוק וביקשתי ממנו סליחה והוא פשוט התמרמר והתהפך לצד השני והלך לישון.

ביום השלישי עשינו עוד 3 צלילות, וכבר התחלנו צלילות מים פתוחים, והגענו עד ל8 מטר בערך. היה ממש ממש כיף ועשינו עצירת בטיחות וברק עשה עלינו פוזות שהוא עושה טבעות אוויר מתחת למים. נשכבתי על הגב והוצאתי את הוסת מהפה ועשיתי גם טבעות אוויר (אבל פחות טובות משלו) אבל משום מה הייתי היחידה מהקבוצה שעשתה את זה :O

היו לנו גם כל מיני שיעורים תיאורטיים בכיתה עם אסף המדריך, והיה די מצחיק. הוא ממש סטלן ומדבר שטויות לפעמים ושואל אותנו שאלות מדעיות שהוא מצפה שלא נדע את התשובות שלהן, אבל הוא שוכח שרוב הקבוצה הם סטודנטים או סטודנטים לשעבר למשהו מדעי כלשהו...

בערב עשינו שוב ארוחת ערב משותפת מאולתרת במרפסת של המלון. אלכס הביא איתו מיץ ענבים מוסקט וכולנו התאהבנו במיץ הזה והתחלנו לשתות אותו בכמויות כל הקורס. בסוף קראנו לעצמנו קבוצת מוסקט D:

לפני הארוחת ערב ישבנו בחדר שלי אני, אסי, אלכס ורן. רן ואני כבר היינו ממש מיודדים. התחלנו לרכל על האנשים בקורס. ריכלנו על דנה, על טלי, ואפילו על האנשים מהקבוצה השנייה. כשהגענו ללירון אסי אמר לי "אגב, לירון דלוק עלייך". אמרתי לו שייצא מהסרטים שהוא חי בהם, ושהוא בכלל כל הזמן יורד עליי. אלכס ורן שתקו. אחר כך התחלנו לרכל כמה יפות או לא יפות הבחורות בקורס. אני אמרתי שדנה היא כוסית על. אסי הסכים איתי.

אחר כך אסי ואלכס יצאו מהחדר. רן ואני נשארנו. אני שכבתי על הבטן עם הרגליים לכיוון הכרית במיטה של לירון כי לא היה לי כוח לעלות לשלי, ורן שכב במיטה של אלכס. שתקתי כי לא היה לי מה להגיד. גם רן שתק. זה היה מוזר. עד שהצלחתי למצוא נושא לשיחה, לירון נכנס לחדר. הוא שאל אותי מה נראה לי שאני שוכבת לו על המיטה. אמרתי לו שהוא צריך להנציח בזכרונו את הרגע שבחורה שכבה לו על המיטה כי זה בטח לא קורה הרבה. הוא ביקש ממני לקום כי הוא רוצה את המיטה. קמתי ויצאתי מהחדר (לא בדרמטיות או משהו), ורן פשוט נשאר לשכב שם.

אחרי הארוחת ערב יצא לי להיות קצת בחדר עם ספר. שכבתי על המיטה של אלכס כי לא היה לי כוח לעלות על שלי. הייתי לבד בחדר ואז לירון נכנס.

לא דיברנו, הוא רק נכנס למיטה שלו והוציא ספר משלו והתחיל לקרוא. יכבנו(שכבנו/ישבנו) בצורה מאונכת אחד לשני. הצצתי בו מידי פעם כדי לראות מה הוא קורא (ספר פוליטיקה משעמם כלשהו). הוא היה מאוד מרוכז בספר, שגם הסתיר את הפנים שלו. אחר כך נמאס לי אז סגרתי את הספר ויצאתי מהחדר. אחרי כמה זמן חזרתי כי שיעמם לי. הוא עדיין קרא. היו קלפי טאקי על השולחן אז לקחתי אותם והתחלתי לערבב מתוך שיעמום. לירון ראה אותי ושאל אם אני באה משחק. כמובן שהסכמתי, וישבנו על המיטה שלו ושיחקנו. קרעתי אותו 6/7 משחקים או משהו כזה. הוא הפסיד לי בטירוף וזה היה מצחיק. והוא אפילו לא עשה את זה בכוונה. תוך כדי המשחק יצא לנו קצת לדבר. הוא סיפר שהוא סטודנט שנה שנייה לכלכלה וניהול באשקלון, ושבמקור הוא ממושב גילת, איפשהו ליד באר שבע. חשבתי לעצמי מה זה החור הזה ולמה אנשים גרים בחורים כאלה. המשכנו לשחק וכל המשחק ירדתי עליו שהוא גרוע. ושהוא נוחר בלילות. הוא הכחיש שהוא נוחר וירד עלי שבורח לי פיפי, או משהו כזה. אני ירדתי עליו שהוא הומו. הוא ירד עלי שאני בטח צוללת גרוע. אני ירדתי עליו שהוא קורא ספרים משעממים. וכן הלאה, הכיוון הכללי ברור...

אחרי זה הלכתי לשבת עם כולם בחוץ. סתם ישבנו ודיברנו וצחקנו. היה ממש כיף. הנה תמונה משם:

בקושי רואים אבל אני מימין, רן לידי, דנה משמאל, והיד למטה היא של אסי שישב ליד דנה (וגם די התחיל איתה לדעתי).

ביום הרביעי לקורס עשינו צלילות ממש כיפיות.

ברק לקח אותנו לכל מיני מקומות מאוד יפים. אחת הצלילות שהכי זכורה לי היתה הראשונה או השנייה באותו יום, שבדרך חזרה למעלה עשינו חניית בטיחות, והיינו צריכים להעביר 3 דקות. ברק כהרגלו התחיל לעשות פוזות ונעמד עם הראש על הקרקעית ועשה סיבוב מלא של 360 מעלות. אני כהרגלי הייתי חייבת לנסות גם ועשיתי (ושוב הייתי היחידה שניסתה) וכולם אמרו לי אחר כך שהצלחתי יפה. אחר כך אני וברק נשכבנו על הקרקעית ועשינו תחרות טבעות אוויר. הוא ניצח אבל אני השתפרתי.

הוא כנראה שם לב שאני זורמת עם כל הקטעים שלו, אז הוא הושיט את כפות ידיו שאאחוז בהן. לא היה לי מושג מה הוא רוצה אבל זרמתי עם זה והיינו בערך מטר מעל הקרקעית, ואז הוא פשוט התחיל להרקיד אותי! הוא סובב אותי וסובב אותי בחזרה, ממש כמו בסלסה, כששנינו שומרים על איזון במים, וככה הוא עשה כמה תנועות ברצף, כאילו יש מוזיקה דמיונית. מה אני אגיד, זה היה מגניב בטירוף! כשהוא סיים הוא הוציא את הוסת שלו מהפה, חייך אליי, ואז לקח את גב כף היד שלי ונישק אותו. כולי התרגשתי מהמחווה והוצאתי גם את הוסת שלי מהפה כדי להראות לו שאני מחייכת בחזרה.

זה היה היום האחרון שלנו עם ברק, כי יום אחר כך הוא היה אמור לנסוע לספארי צלילות בסיני. הוא ממש התרגש וספר את השעות לקראת, אבל אנחנו היינו עצובים שהוא עוזב.

בערב של יום רביעי אכלנו עוד ארוחת ערב מאולתרת כלשהי בסוכה של המלון (זה יצא ערב חג של סוכות). היה ממש כיף.

אחר כך הלנו לשבת בפינת ישיבה מהתמונה הקודמת. שיעמם לנו. איתי הציע שנקנה אלכוהול ונשתה. אני, אלכס ורן זרמנו איתו. הוא הלך וקנה עארק. בחיים לא שתיתי לפני זה עארק. הוא קנה גם מיץ אשכוליות וערבב לכולנו כמה שוטים. שתינו ותוך כדי זה עשינו כל מיני משחקי חברה. למשל משפט אמת ומשפט שקר, וכל מיני כאלה.

איכשהו, אחרי 2 שוטים מסכנים הייתי כבר מסטולה על כל הראש. אני זוכרת כל מה שקרה אז אי אפשר להגיד שהייתי שיכורה, אבל בקושי שלטתי בתנועות שלי ובקושי החזקתי את העיניים פתוחות. לא עבר הרבה זמן עד שהרגשתי את הבחילה הנוראית הזו. אף פעם לא הקאתי מאלכוהול לפני כן.

דנה בדיוק הצטרפה אלינו ונורא פחדתי שאסי יראה אותי ככה. כשאני כולי מסטולה ביקשתי מכולם שלא יספרו לאסי. אני חושבת שהם הנהנו. דנה לקחה אותי לשירותים. התיישבתי מול האסלה ונראה כאילו עבר נצח עד שהקאתי. זה היה נורא. לא הקאתי מאז היום הראשון ללימודיי בטכניון. באמת.

אחר כך חזרתי אל כולם ואז איתי הדליק סיגריה. הלכתי מהר לשירותים והקאתי עוד פעם. כבר לא היה לי מה להקיא. הקאתי אוויר. יצאו לי גרעפסים במקום נוזלים.

כל הזמן הזה שהקאתי דנה היתה לידי. החזיקה לי את השיער, הושיטה לי נייר, הביאה לי כוס מים. לקחה מים קרים ביד שלה ונגבה לי איתה את הפנים. היא אמרה לי מילים מרגיעות שאני כבר לא זוכרת מה הן היו אבל היא שידרה לי שהכל בסדר ושהיא לא עוזבת אותי שם. היא ליוותה אותי חזרה לספה בחוץ, כדי שאני אנשום קצת אוויר ואתאושש. נרדמתי על הספה הזאת ואז שמעתי את דנה ורן רבים. היא האשימה אותו במצב שלי והוא כעס שהיא מאשימה אותו.

כשהם החליטו שהגיע הזמן שאני אלך למיטה רן ליווה אותי לחדר. עדיין הייתי נורא מסטולה וכל הזמן התחננתי שיעזוב אותי כי אני בסדר ושיילך לישון. הוא לא הסכים ועזר לי לעלות למיטה. כולם בחדר כבר ישנו. הוא לחש שהוא יישב בחדר ויחכה שאני ארדם. שכבתי במיטה והסתכלתי עליו מחכה. היה לי לא נעים ממנו. ביקשתי ממנו שיילך ושהכל בסדר. הוא הסכים והלך. נרדמתי ישר.

בבוקר למחרת הרגשתי נורא. לא יכלתי לאכול כלום בבוקר. הלכנו לצלילות והיה לנו מדריך חדש. היה לי נורא קשה לפמפם ולא הצלחתי לשקוע אז הוא חשב שאני גרועה. ובכלל המדריך החדש היה גרוע. ממש לא מצחיק ונחמד כמו ברק וכולנו התגעגענו מאוד מאוד לברק.

בחמישי בערב יצאנו כולנו למסעדה לחגוג את סיום כוכב ראשון ואת סוכות. היה מאוד כיף שם, היינו 3 הקבוצות של הקורס. גם הקבוצה של לירון ואורי היתה. הנה כמה תמונות משם:

זו כל הקבוצה שלנו, קבוצת מוסקט האגדית! מימין לשמאל: טלי, רן, דנה, אלכס, אסי, איתי ואני

אני ואסי:

אני יושבת ליד איתי, ברקע עם החולצה הלבנה זה לירון

היה מאוד טעים ומאוד כיף. צחקנו ודיברנו ואכלנו מלא. אחר כך כשחזרנו למלון שוב ישבנו קצת במרפסת בחוץ. היינו די כבדים מהאוכל (אני לפחות) אז לא עשינו יותר מידי. הרצנו המון בדיחות על השם של רן. זה התחיל מזה שבכוונה אמרתי לכולם שקוראים לו ערן כי ידעתי שזה יעצבן אותו, המשיך מזה שמישהו בטעות קרא לו רז אז התחלתי לקרוא לו ערז, ומשם המשיך ל-אלירז, אליפז, אלישבע, בת שבע וכו'.

ביום שישי שלמחרת הצלילות של 3 הקבוצות עם 3 המדריכים חולקו, חלק היו בוקר עד צהריים וחלק היו צהריים עד אחרצ. הקבוצה שלנו הייתה בצהריים, כלומר רק ב1 הגיעה ההסעה לאסוף אותנו.

התעוררתי יחסית מאוחר, בכיף שלי. שקלתי להפסיד את הארוחת בוקר בשביל לישון עוד קצת (באופן לא מפתיע) אבל בסוף הקמתי את עצמי והתארגנתי ללכת לאכול. הייתי לבד בחדר כי אסי ואלכס כבר הלכו לאכול, ולירון ואורי היו בקבוצה שהתחילה את הצלילות על הבוקר.

פתאום דפיקה בדלת ורן נכנס. הוא נראה רציני מידי. הוא מבקש שאחרי ארוחת הצהריים אבוא לחדר שלו כי הוא רוצה להגיד לי משהו. אני מסתכלת עליו בתמיהה אבל פשוט אומרת אוקיי.

הלכתי לאכול ואכלתי לבד. הייתי כולי סקרנית ועייפה. משום מה חשבתי על לירון. לא משהו לעומק אבל נראה לי שקצת כעסתי שיצא שהוא היה דווקא איתי בחדר. לא הצלחתי לחשוב למה הפרצוף של רן נראה ככה כשהוא אמר לי לבוא. אולי הוא כועס על כל הפעמים שירדתי/עבדתי/הסתלבטתי עליו?

סיימתי לאכול ולקחתי קצת את הזמן לפני שהלכתי לרן. כשהגעתי לחדר שלו דפקתי ונכנסתי והוא שכב במיטה שלו עם ספר.

הוא אמר לי להיכנס ולשבת. התיישבתי על אחת המיטות. הוא ירד מהמיטה שלו והתיישב על המיטה המאונכת לי.

"אממ... אני לא ממש יודע איך להתחיל להגיד את זה... נראה לי שאני פשוט אגיד את זה וזהו. *נשימה*

אני לא יודע אם שמת לב, אבל בכמה הימים האחרונים, כל פעם שאני מסתכל עלייך אני ממש מת לנשק אותך."

שתיקה.

"ואיכשהו זה תמיד לא יוצא. או שאין לי אומץ, או שמישהו מפריע פתאום. עד שאנחנו סוף סוף לבד, גם זה רק לכמה שניות."

שתיקה.

"וכשהיינו בחדר שלך עם אחיך ואלכס ודיברנו מי הבחורה הכי יפה בקורס, אז ממש שתקתי. את הבחורה הכי יפה בקורס, נעמה."

שתיקה.

אני גם מופתעת וגם לא. חשבתי שאנחנו ידידים טובים. יש מצב שצדקתי. אבל מסתבר שהוא רוצה יותר. אבל מה יותר? סטוץ? קשר רציני?

"אז עכשיו אנחנו סוף סוף לבד... אז אם את לא הולכת לעצור אותי..."

הוא קם ועובר להתיישב לידי על המיטה. מאוד קרוב. קרוב מידי.

הוא מתקרב לאט לנשק אותי כשאני מבולבלת לגמרי. אני מפנה ממנו את הראש וקמה בבת אחת.

"אני צריכה ללכת."

הוא מופתע ואני יוצאת מהחדר.

בשאר היום ניסיתי לא לחשוב על זה יותר מידי. הצלילות המשותפות ביחד היו קצת מביכות, אבל לא דיברנו מעבר להכרח. בערב הוא בא לשאול אותי אם אני רוצה לצאת לאנשהו. שאלתי מי עוד בא. הוא אמר אף אחד. אמרתי שאני עייפה.

עשינו ארוחת ערב משותפת בסוכה. איתי וטלי בישלו ארוחת שישי, עם בשר והכל, בדירה של הפקידה בקבלה שגרה קרוב למלון. היה ממש כיף. הכנתי דף קשר לקבוצה והעברתי אותו בין כולם שימלאו. איכשהו בערב זה הגיע גם לעוד כמה חבר'ה מקבוצה אחרת וגם הם מילאו למרות שהם לא קשורים. גם לירון.

יותר מאוחר רן ביקש שאבוא לדבר איתו. לא התלהבתי לעשות את זה אבל הבנתי שאחרת זה לא יגמר. יצאנו החוצה והוא שאל אותי מה הקטע. שאלתי אותו בחזרה מה הקטע. שמה בדיוק הוא חושב לעצמו שיקרה ביננו. הוא לא ענה.

אמרתי לו שמשהו רציני לא יהיה ביננו, מסיבות מובנות, וסטוץ אני בטח לא. אז למה בדיוק הוא מצפה.

הוא ענה שגם סתם משהו נחמד באילת זה לא רע.

רציתי להקיא.

אמרתי לו שיילך לחפש מישהי אחרת להשתפשף עליה. ושחשבתי שהיה לי כיף איתו כל השבוע כי אנחנו אחלה ידידים. ולא כי הוא זומם להשכיב אותי.

הוא אמר שזה בכלל לא ככה ושהוא בכלל לא חשב שזה יקרה. נמאס לי מהשיחה הזאת אז חתכתי.

חזרתי לחדר וישבנו קצת אני, אסי, לירון, אורי ואלכס. התחלנו להריץ המון בדיחות על הקורס וכל מיני סיפורים מצחיקים שקרו בצלילות לכל אחד מאיתנו. פתאום גיליתי שלירון ממש נחמד, ושיש לו חוש הומור מעולה. אורי התגלה כמישהו שיודע לדבר. קצת התבאסתי שלא גיליתי את זה קודם, הם אחלה אנשים. דיברנו וצחקנו המון וגיליתי שללירון יש גם צחוק ממש יפה. ואז פתאום הסתכלתי עליו באמת. פתאום הוא הסתכל עליי בחזרה ואני הפניתי מיד את המבט. בדרך כלל אני מיישירה מבט חזרה ולא איכפת לי, אבל הפעם לא הצלחתי. אולי הסמקתי קצת. כשהלכנו לישון פתאום נהייתי נורא מודעת לעובדה שהוא ישן מתחתיי. ואז אמרתי לעצמי שאני דפוקה וחיה בסרטים ונרדמתי.

ביום שבת היו הצלילות האחרונות. והכי כיפיות. כולן הלכו כמו שצריך, עשינו גם צלילה אחת מסירה. לקחנו איתנו מצלמה והצטלמנו מתחת למים. 

הנה כמה תמונות:

...

בצהריים, כשנגמרו כל הצלילות והוסמכנו להיות צוללנים ומילאנו מלא טפסים עם המון חתימות, ראיתי שהקבוצה של לירון כבר סיימה הכל והלכה מהמועדון לגמרי. מחשבון מהיר הבנתי שלא אראה אותו יותר. הפחד נגמר, לקחתי את דף הקשר שהכנתי יום קודם, ושלחתי לו סמס. סתם משהו אידיוטי, איזו בדיחה משותפת מכל מה שירדנו אחד על השני כל השבוע. בלי להזדהות. הוא לא ענה, אז הבנתי שאני צריכה להפסיק להיות טמבלית ולהחזיר את הראש לכתפיים.

אבל אחרי שעה בערך הוא ענה. משהו של צחוק וזהו. לא עניתי לו על זה. אז הוא התקשר. לשאול אם במקרה נשאר בחדר במלון איזה ז'קט. אמרתי לו שכן. הוא הודיע שהוא חוזר לקחת. אמרתי לו שיהנה. הוא שאל אם אני שם. אמרתי שלא כי יצאנו לאכול צהריים. הוא אמר באסה. אמרתי באסה לך.