קפצה עלי ההשראה.

בשעה מאוחרת זו אחרי יום מעצבן ומעייף זה (המתכונת הלכה בסדר, תודה) אני קוראת ספר נחמד... "מאהבה של ליידי צ'טרלי" מאת ד"ה לורנס.

נשמע פתט?

אזהרה מראש: לכל אלו הסולדים מפילוסופיות למיניהן, ביי.

נמשיך.

בספר יש חלקים די מעצבנים, כי הוא נכתב בשנות ה-20 ברוח של פעם, עם פערי מעמדות וחיי רוח לכאורה.

"חיי הרוח" שהאנשים שם חושבים שיש להם, זה בעצם מילים ומילים ופטפוטים ושטויות על שאלות חסרות מענה וחסרות משמעות בעצם.

שאלות כמו "למה אני ואתה מכירים, האם זה נועד להיות והאם זה משפיע עלינו כשלעצמנו".

עזבו.

בקיצור אחד מהם מעלה שם דעה, שבין בני אדם יש קשר כלשהו - בין אם מילולי ובין אם רגשי.

קשר מיני אין בין כל בני האדם, גם אם יש מצב שהם נמשכים זה לזה.

אז נשאלת השאלה, למה שבני אדם לא ירשו לעצמם לשכב באותה קלילות שהם מרשים לעצמם לדבר אחד עם השני?

אם יש אדם שמעניין אותך - תפתח איתו שיחה. אז למה שאם יש בנאדם שמושך אותך - לא תשכב איתו?

רוב האנשים היו מסכימים לדעה/הצעה הזאת, אבל החברה כולה לא מאפשרת את זה, כנראה מבחינה מוסרית. בולשיט.

(שאף אחד לא יקח את הפוסט הזה כנימה אישית, זו לא דעה שלי, אני רק מציגה דעות שונות שלא עלו עד עכשיו).

בספר מתפתח רומן בין ליידי מהמעמד הגבוה שבעלה נכה ומנהל חיי רוח, ובהיותו נכה הוא לא מסוגל לשכב איתה (הוא בכיסא גלגלים).

היא נשארת מתוסכלת במשך כמה שנים, עד שהיא פוגשת את שומר היערות של האחוזה שברשותם, ובהתחלה, כמה נדוש, הם לא סובלים אחד את השני עד שלבסוף הם שוכבים.

אחר כך הם מפתחים מן תלות אחד בשני.

וזהו בינתיים, לא סיימתי את הספר.

הספר נדפס בשנות ה-20 באופן פרטי ונאסר לפרסום מיד עם הוצאתו. האיסור הותר רק בשנות ה-60 והספר נמכר מיד במליוני עותקים בכל העולם.

http://www.text.org.il/index.php?book=06020910

יצא על זה גם סרט, אם אני לא טועה.

לסיום, חיי רוח זה דבר חרא. זה טוב לפתח את הנפש ואת הפנימיות, אבל לא בריא להפוך את זה לאובססיה, כי אז הופכים כל דבר קטן, כל הנאה מינימלית, למילים, ואז הכל נהרס.

לא צריך לדון בכל דבר למה או איך הוא קורה, יש דברים שפשוט קורים.

צריך לחיות את החיים, אבל בזמן המרוץ המתמיד אחרי ההצלחה והכסף, אסור לשכוח את הדברים החשובים באמת.

אבל אסור גם לחפור בהם.

יש דברים שנועדו להישאר מסתוריים, זה כל הקסם שבהם. בגלל זה הם לעולם לא נמאסים על בני האדם, לעולם לא נעלמים.

אבל די עם הפילוסופיות.

אני טובה בלחבר חיבורים, ופחות בלעשות מעשים.

אני רק לחוצה לקראת ציון הפסיכומטרי שעומד להגיע.

לכו תחיו את חייכם לטוב ולרע. כל מה שאתם עוברים הוא אפסי לעומת העולם, אז אל תתרגשו מזה יותר מידי.

לילה טוב.