אני אפתח בהנחה ש 80% מבני האדם עברו את הלילה האחרון במסיבה כלשהי + נשיקת חצות.

או אצל דודה עם בקבוק שמפנייה וארוחת שחיתות.

או אצל יוסי עם חצי תיכון רוסי מראשל"צ אצלו בבית, והרבה הרבה וודקה.

ואני, מקורית שכמותי, בחרתי לפתוח את השנה החדשה בצינון חזק חזק וסחרחורות.

כמה נפלא?

*מקנחת תאף*

בגלל זה נשארתי היום בבית, ולא הלכתי לבצפר, למרות שהמורה (המנהלת) תפרש את זה כהברזה עקב ליל הסילבסטר של אתמול.

אז לסיכום, סיכום שנת 2006:

החלה עליי בחברת בעלי היקר, בדיוק בתקופה שהוריי החליטו לאסור עלי להיפגש איתו יותר ו/או לדבר איתו בטלפון. הרבה עומס בלימודים, הרבה שיחות טלפון עם בעלי והרבה יציאות חשודות מהבית "לכל מיני חברות" גרמו להם להחרים לי את הכסף, את הפלאפון, אבל לא את האהבה :)

אז בדרכים-לא-דרכים אני ובעלי נפגשנו או דיברנו לנו בדרכי סתר. בעלי אני לא צריכה להזכיר לך :)

זו הייתה תקופה קשה, ואז גם הגיעו הבגרויות, אם אני לא טועה עשיתי 5 או 6 בגרויות באותה שנה? שלא נדע. בכל זאת הן עברו (חוץ ממתמטיקה, שאותה עברתי במועד ב'), והחופש הגדול החל לו. בשעה טובה ומוצלחת הפלאפון חזר אלי, הכסף לא, אבל "חסכתי" קצת בכל מיני דרכים ככה שהיה לי מספיק.

בעלי היה אמור להתגייס וממש ברגע האחרון דחו לו תגיוס כדי שנוכל להעביר תחופש ביחד :)

(שמתם לב שרוב הסיכום הוא עלי ועל בעלי?)

אוקיי סטופ.

אספר קצת מה עבר על שאר חבריי.

אנדריי הבריז כל השנה אבל לפחות מצבו (הפיננסי) השתפר.

שירן לא השתנתה.

אני ואנדריי עדיין לא סיימנו את הסרט שהתחלנו לצלם בכיתה י'.

יוסי מצא חבר חדש - ונחשו מי אם לא - הטכנאי מחשבים של ביה"ס. (שמו אסף)

אורין מצאה חבר חדש (אידיוט אם תשאלו אותי), ואז הם נפרדו, ואז היא מצאה חבר אחר והם ביחד עד היום.

קדימה היי.

החופש הגדול עבר כמעט בנעימים, הוריי נסעו לחופשה בת 3 לילות ו......

כו'.

אחר כך קרן נהרגה. זה עשה לי תפנית חדה בהשקפה על כל מיני דברים.

אחר כך התחלתי קורס פסיכומטרי.

הקורס עבר בהצלחה, הפסיכומטרי לא.

בשעה טובה ומוצלחת בעלי התגייס לפיקוד העורף, הסתפר, עבר טירונות של 5 שבועות (בגבורה רבה יש לציין), מצא חברים חדשים, התחילו איתו בנות חדשות (:S) ועד היום הוא חתיך ומושך והחייל הכי יפה בצבא.

סוף שנת 2006 עבר מהר, וחצי השעה האחרונה של השנה עברה עם בעלי. וגם חצי השעה הראשונה של השנה החדשה.

אני מקווה שגם עליכם עברה השנה בנעימים, ואם לא אז שנה הבאה יהיה יותר טוב.

ועכשיו למשהו אחר.

לפני כמה ימים היה הטיול השנתי, זה שהיה אמור להיות הכי שווה בתיכון?

הוא היה הכי מעפן.

היום הראשון היה באמת סבבה, עשינו מסלול נחמד וכמה נפילות טובות אבל היה מצחיק ומהנה. 

אח"כ בלילה עשו לנו ארוחת ערב (די כבדה הייתי אומרת) ואז עשו את הדבר הכי חכם - לקחו אותנו לשיט.

אנדריי תקן אותי אם אני טועה, אבל הייתה רוח די חזקה שטלטלה את הספינה? או שזה הי הרק הסחרחורות שלי?

בכל מקרה, אחרי שעה בערך, התחלתי לחוש ברע.

אבל ממש ממש ברע.

בהזדמנות זאת אני רוצה להודות לאנדריי ולבעלי המושלם שהחזיקו אותי לא להתאבד בקפיצה למים.

(לא שנראה לי שהייתי מתה אבל בכל זאת)

בכל מקרה התעניתי ככה משהו כמו שעתיים, שנראו נצח, והאחות באה והציעה לי לדחוף אצבע ולהקיא. סירבתי להצעה האדיבה בעדינות, אז אנדריי הציע שאני אוציא את הזבל מהכיוון השני.

תודה אנדריי.

לא, באמת תודה.

אבל זה לא עזר.

כשחזרנו למלון, לקחתי איזה כדור-סם משירן, התברר שהוא ממש חזק והוא מיסטל אותי כמעט מיד. נראה לי שגם אנדריי היה קצת מסטול, כי הוא הגדיל ראש ועשה לבנות מהחדר שלי סטרפטיז דרך החלון שלו.

העיקר שהן נהנו.

(או שהצרחות היו סתם מפחד? :| )

אחרי שיחה ארוכה ומרגיעה עם אהובי באו כמה בנות אחרות לחדר וישבנו וצחקנו ואני כבר לא זוכרת מה עשינו כי הייתי מסטולה.

לא זוכרת גם מתי הלכנו לישון. אני רק זוכרת שבבוקר אמרתי לכולן שילכו לארוחת בוקר ונשארתי לישון.

עדיין הייתה לי קצת בחילה אבל היא השתפרה, אם בחילה יכולה בכלל להשתפר.

את המסלול של היום השני ביטלו בגלל מזג האוויר, אז הסיעו אותו ל"הר יחזקאל"? ככה קראו לו? אנדריי תרענן את זכרוני כי אני ממש לא בטוחה. אולי סתם שמעתי ככה כי רציתי....

כשירדנו מהאוטובוס היה כפור אימים ורוחות גיהנום (רק אנדריי נהנה מזה) אז לא הסכמנו לצאת למסלול וחזרנו כאיש אחד לאוטובוסים.

בלית ברירה עשו לנו טיול-תיירים-זקנים באוטובוס ברחבי אילת. כל מה שאני זוכרת מהטיול הזה זה כמה שהמלונות שם יפים ואני חייבת ללכת אליהם פעם.

אחר כך לקחו אותו לחי בר כדי לראות בת יענה, ינשוף, נמר, חתול הרים או משהו כזה וכמה עכברים ונחשים.

יש.

אחר כך זמן חופשי בטיילת ובקניון (מאוחר יותר שמעתי שאחד התלמידים קפץ מהקניון שהשקיף לים - לתוך הים), אני ואנדריי הסתובבנו קצת, רבנו קצת, קפאנו קצת וכל הזמן שמענו אנשים מדברים בשפות מוזרות. היו שם כל השפות - חוץ מעברית. הרגשתי בחו"ל.

לא שאי פעם הייתי בחו"ל.

עשינו כמה קניות, ואז החזירו את כל השכבה ברגל למלון (20 דקות הליכה) וירד גשם.

עכשיו אתם מבינים למה אני מצוננת?

מחדל.

חזרנו למלון, התקלחנו התלבשנו, ונסענו לדיסקו על איזה חוף. היה נורא כיף לדעתי (חוץ מהשירים שהיו חרא, והאוכל שהיה מעפן), ואז עשו לנו "הפתעה" ולקחו אותנו לIMAX. בשתי מילים - לא מציאה.

נחמד אבל חבל שהכיסאות לא זזו.

אבל גם ככה חצי שכבה חזרה עם בחילות וכאבי ראש.

בלילה השני ישנתי.... כמה... 3 שעות? גם זה במזל.

התעוררנו חצי רדומים לעוד בוקר של מסלול באיזה קניון אדום. באמצע המסלול המדריך מצא "איפור טבעי" וחיפש מתנדבת.

התנדבתי.

התחרטתי על הרגע שהתנדבתי.

אבל הוא היה מותק.

זקן אבל מותק.

עשינו את המסלול, עלינו לאוטובוסים ונסענו כל הדרך חזרה לרחובות.

נכון מעפן?

ועכשיו תמונות

היום הראשון. זה עם הזקן זה המדריך. אנדריי נראה ממש סובל אם תשאלו אותי.

היום השלישי. הקניון האדום. אני ואנדריי מתלהבים ממשהו שנראה כמו קצה של צוק שאם עומדים עליו הוא נשבר.

אנדריי פחד להתקרב לקצה, אז הנה מה שיצא

אין הגדרה.

ירדתי  (או גלשתי?) מהמקום שבו עמדתי בתמונה הקודמת.

אין לי כוח לשים עוד תמונות. זה היה טוסט מספיק ארוך.

כל הזכויות על התמונות שמורות ליוסי.

לא ששאלתי אותו לפני ששמתי אותן אבל לא נורא.

תודה יוסי :)

שנה טובה ומוצלחת לכולם.

מי יתן ולא תדעו עוד פסיכומטרי.