חחחחחחח אני רוצה לספר סיפור =)

נזכרתי בו לפני כמה דקות...

כשהייתי ביסודי, נראה לי בכיתה ב' או ג' או ד', הייתי ילדה קטנה וטיפשה.

טוב נו, זה ידוע, אז נעבור לחלק העיקרי :)

אז יום אחד הוציאו אותי מאיזה שיעור, והלכתי והסתובבתי בחצר... והלכתי לחצר האחורית, והיו שם את החלונות של חדר המורים.

ואני, מהשיעמום, התחלתי להרים אבנים קטנות ולנסות לקלוע לתוך החלונות הגבוהים.

כן, של חדר המורים.

כן, והצלחתי לקלוע.

ואז שמעתי צעקות של, איי, אךך, אאוץ'! נשיים כאלה, בטון הזה כשהן עושות כשנשברת להן איזו ציפורן מודבקת :S

ופתאום ראיתי מורה אחת מציצה מהחלון לראות מי המניאק, אז ברחתי.

אחר כך, כשתפסו אותי, שאלו אותי למה עשיתי את זה ובירורים ובלה בלה.......

והזמינו את אמא שלי לשיחה..... (זו לא הייתה ממש הזמנה, כי היא עובדת שם, אז הם בעצם תפסו אותה במסדרון).

ובסוף לא עשו לי כלום חחח

מה שכן, אמא שלי סיפרה לי שלמורה אחת פגעה אבן בכוס קפה וזה השפריץ עליה חחחחחח

אחחח הילדות.

הממ, ובכן, ואם כבר אנחנו בקטע של זריקות של דברים, אז יש לי עוד סיפור :)

פעם הייתה לדוד שלי שבת חתן. וכידוע, האירוע נעשה בבית הכנסת, ובסופו כולם מקבלים סוכריות טופי וזורקים אותן על החתן, כי זה סמל לשפע וברכות ואנערף מה.

ואני הייתי למעלה, בקומה של הנשים, שמבודדים אותן כאילו הן לפחות מצורעות. (צערת זו מחלה מדבקת וחשוכת מרפא, שבה העור פשוט נרקב ונעלם לאט לאט. סופה, כמובן, הוא מוות).

וגם הנשים קיבלו סוכריות חח... ואני, מהשיעמון הנוראי של בית הכנסת, (זה מקום כל כך יבש!!), פשוט לקחתי סוכריות טופי, והתחלתי לנסות לקלוע אותן על הקרחת של הרבי שעמד בדיוק מתחתיי.

ולמרבה האירוניה, גם הצלחתי.

חחחח הרבי המסכן ניסה להגן על הקרחת הנוצצת שלו, לשווא...זרקתי עליו סוכריות ואז כשהוא הסתכל למעלה הסתתרתי חחח

כן, שובבה שכמותי.

עצה לחיים - לעולם אל תהיו רבי.

ביי.