אני מנסה לעצור את הבכי, אבל זה לא מצליח.

עבר רק יום מאז התראינו, וזה נראה פתאום רחוק כל כך...

הבטחת לי כל כך הרבה דברים מאז שהלכת.

נתת לי מזכרת.

מזכרת קטנה, שאמורה לתת לי כוח.

אבל היחידי שנותן לי כוח זה אתה.

ואותך יש לי רק בתמונות. רק בזיכרון. רק בחלום.

אמרת לי שזה חלום. אבל לא האמנתי.

כל כך רציתי להאמין שזו אכן מציאות.

אבל עכשיו זה אכן נראה כאילו זה היה חלום.

ואני לא יכולה להפסיק לבכות.

וניסיתי להפסיק, באמת שניסיתי.

אל תלך ממני שוב. אל תלך. אין לי כלום בלעדיך.

היה כל כך מושלם... ומוחשי מכדי להיות חלום.

אבל עכשיו אני כבר לא יודעת.

אולי תעזור לי? אני אבודה. אבודה באהבה.

אומרים לי מה לעשות, אבל אני לא מקשיבה לאף אחד.

רק ללב שלי.

והלב שלי אומר לי לקום ולרוץ אליך.

כי גם אני חסרה לך.

והלב שלי אומר לי שגם אתה מתגעגע, וכואב, לא פחות.

הלוואי שהיית כאן עכשיו.

כי אין לי כלום בלעדיך, עידן.

מוקדש לאחד והיחיד.