אבל אני כמובן מגזימה, אם יש משהו שהתפתח אצלי במהלך התואר (חוץ מיכולות הבישול הביתי) אלו כמובן היכולות החברתיות. אולי דווקא בגלל שלא ממש מצאתי את עצמי בשנה הראשונה, אולי כי אני במין מיעוטי בטכניון ואולי סתם כי דרושות יכולות חברתיות מינימליות כדי להשיג רפרנסים. למדתי להכיר ולחבב סוגים שונים של אנשים, נשים וגם דברים שבין לבין. למדתי לא לשפוט אנשים על פי הפקולטה שבה הם לומדים, אבל עדיין לרחם קצת על אלו שבחרו ללמוד מדעי המחשב. וכמובן למדתי שמסיבות בטכניון הן לא מילה גסה, הן תקווה למילה גסה.

לימודי האווירונאוטיקה תרמו לי רבות, לכושר הגופני. אתר הבנייה בהנדסת מכונות גם שיפר מאוד את יכולות הניווט שלי, והכין אותי ממש טוב לצבא. במהלך השנים שעברו ראיתי את חבריי מסיימים ועוזבים, עוברים למקום טוב יותר (או לצבא). עליי להודות, היו רגעים שחששתי שמאמציי יהיו לשווא, אבל השנה האחרונה ללימודים הוכיחה לי ההפך: זכיתי להיות שותפה בפרויקט גמר גדול, ולתרום את חלקי הצנוע בשיגור לויין לחלל. בנוסף, כמו כל סטודנט שמסיים, יש גם הישגים קטנים יותר שבהם אני מתגאה מאוד, כמו למשל קבלת ציון עובר בקורס אנליזה נומרית או בקורס פונקציות מרוכבות, או העובדה שעדיין לא ריסקתי את השעון המעורר שלי.

זכיתי להכיר אנשים נהדרים, מרצים נהדרים וגם כמה חתולים נהדרים. התאהבתי בחיפה, עיר האורות הגדולה שלמרות שיש בה הכל היא עדיין שונה לחלוטין מאיזור המרכז. טיילתי המון באיזור הצפון היפהפה, בין הרים ועמקים ובין ים וכנרת. טעמתי את טעמם של חיים עצמאיים שכוללים בתוכם שושנים שיש להן קוצים, שותפים שיש להם אורחים, ויונים שיש להן מחלות. בשנה הראשונה כמעט ולא עצרתי לנוח, אבל עם הזמן הבנתי שהמנוחה חשובה כמעט כמו העבודה, ומי שדוגל ב"לנוח בקבר" כנראה יגיע לשם מעט יותר מהר. כך נפטרתי בבת אחת גם משחיקת עצבים וגם מייסורי מצפון על שינה מאוחרת בבוקר... מה שמזכיר לי שאני צריכה להתחיל להיפרד מההרגל המפנק של שינה מאוחרת על פי בחירה עכשיו כשאני הופכת להיות רכוש צה"ל.

אני לא יכולה להגיד שהלימודים עברו בקלות, ובטח שלא המבחנים. אבל בין פח ובין פחת, כשמגיע הזמן שהכי נוח להתייאש בו, שמחתי לגלות את כוחם המופלא של הצחוק, המשפחה התומכת, החברים המעודדים ושאר תענוגות בית הסטודנט. בשלב מסוים הבנתי שהצלחה היא מה שאתה מגדיר לעצמך, ולא בהכרח מה שמקובל. ואכן השתדלתי להצליח במה שהגדרתי לעצמי – להנות ככל האפשר מהדרך, לנצור ולהוקיר אנשים אהובים, ולעמוד בציפיות שלי מעצמי.

אני מאחלת לכם שתצליחו איך שתבחרו, שתהנו מהדרך ושתזכרו שתמיד יש מישהו שמאמין בכם, וכנראה יש לו סיבה טובה לכך. אני אמנם רק עוד סטודנטית שעומדת לסיים את התואר, אבל הגעתי למעמד זה בין השאר בזכות אנשים כמוכם, ואני אסירת תודה.