יש הרבה ויכוחים על גרסת הגבר המושלם. אומרים שהוא צריך להיות המון דברים ביחד - החל מתכונות אופי בסיסיות, המשך בנתונים חיצוניים, וכלה בחפצי בית המשמשים לניקיון. אין בחורה שלא שאלו אותה כשהייתה קטנה "תארי את גבר חלומותייך". רוב התשובות נעות בתחילה בדרך כלל בין בראד פיט ואורלנדו בלום, ואחרי כמה שנים הן פשוט נהפכות לרשימת מכולת. ושם ניתן למצוא את הדברים הבסיסיים: גבינה, לחם, ביצים, ירקות, ממש לצד עוד כמה דרישות מעט יותר ספציפיות: גלידת פרווה, פסטה ללא גלוטן, ביצי חופש וקופסאות שימורים. אז כשמתבגרים קצת ומבינים שרשימת המכולת שכוללת תכונות והיפוכן לא ממש ניתנת למציאה בגבר (אלא אם כן הוא אישה) הדרישות הופכות להיות אחרות.

אז חשבנו שפשוט מספיק שהוא יהיה נבון, חמוד, מפנק ודואג. או בקיצור נחמ"ד. וזה אכן מספיק, בשביל מי שרוצה ליפול אל ביצת ה"פריינדס זון" הטובענית, שלרוב אין ממנה דרך חזרה. העובדה שיש גברים שבכל זאת בוחרים להישאר שם כשהם עדיין מעוניינים בקשר זוגי עם הבחורה היא רק עוד סיבה שאני מקווה שמתישהו הם יתרמו את מוחם למדע.

אז מה בעצם מתבקש מגבר להיות על מנת להבטיח לעצמו כי לעולם לא ייכשל שוב בעת מילוי תפקידו ויגיע לאזור האכזבה? מן הסתם אין על זה תשובה מוחלטת, אבל אם ניקח את רשימת הדברים הבסיסיים הדרושים מגבר להיות ונחשוב מה אפשר להוסיף כדי שהבחורה הממוצעת תרצה לכלות את זמנה איתו, עלמות הטכניון הנאוות עשויות להיות מעט מופתעות מהתוצאות.

לדוגמא, אחד המקומות הטובים ביותר להכיר בהם בן/בת זוג הוא קבוצת תמיכה. כך לשני הצדדים יש הבנה והזדהות עם בעייתו של האחר, וקבלה הדדית שיש בה השלמה. במקרה שלנו, סטודנטים בטכניון, לא יהיה זה מפתיע למצוא קבוצת תמיכה עם גבר שמתוודה "שלום אני X ואני לוקח חדו"א כבר שנה". הסיכוי להיכרות מוצלחת ולא שיפוטית הוא גבוה מאוד, אז זה שווה בדיקה. ומי שטוען שלא קיימות קבוצות תמיכה בטכניון, טועה: יש את קרבות החרבות מול הבריכה, יש את טורנירי "מג'יק" במועדון שביל ישראל, יש את "שפת סי שפת אם", ועוד קבוצות רבות וטובות.

מקום שעשוי להיות אתר היכרות דווקא לא מוצלח הוא מועדון סנוקר. הגברים שם לרוב שקועים עמוק במשחק, והבחורות שבאמת חובבות סנוקר הן בדרך כלל כאלו שזה הסיכוי היחיד שלהן להתקרב למקל וכדורים. בתכלס, עדיף כבר להכיר בבריכה. אי אפשר לשחות עם משקפי ראייה, ובשילוב עם צפיפות הזקנים ורמת הכלור שיכולה למסטל פיל, יש כאן סיכוי להתנגשות טובה. ושיהיה במזל.

אז כשמהנדסת צעירה מהטכניון מחליטה להתחיל לחפש את בעלה לשעתיד, היא בודקת קודם כל עם העיניים. בבדיקה מקדימה זו קשה לקבוע בוודאות עד כמה "מצויד" מושא הבדיקה, אבל בשונה מבחורות אחרות, בהיותה מהנדסת (או בדרך לשם), היא יודעת להעריך, או יותר נכון להזניח. במידה וההזנחה עברה בהצלחה, על מושא הבדיקה לעבור מבחנים נוספים: "אתה מוכן לעזור לי עם שיעורי הבית?", "וגם לעשות לי אותם?", "יש מצב שתקפיץ אותי לגרנד?", "נכון שזאתי על הפוסטר של קסטרו ממש מכוערת?". במידה והתשובה על כל השאלות היא "כן", הבדיקה עברה בהצלחה. ניתן לעבור לשלב הבא: מיונים בין אזור הידידים ובין מחוצה לו. ונאמר אמן.

אבל מה שהוא אולי לא מובן מאליו, זה שלגברים בטכניון יש יתרון גדול: מעבר לעובדה שהם עשויים לשמש גם כקבוצת תמיכה, גם כעזר לעת צרה וגם כידידים נאמנים, רובם בעצם בסופו של דבר, מהנדסים. נכון אמא תמיד אומרת לבתה שתביא הביתה חתן-מהנדס? אז אולי יש בזה משהו. כל בחורה רוצה גבר שיודע לעבוד קשה בלילות, לפעמים לילות שלמים. בנוסף, מהנדס אמיתי יודע שלא באמת משנה מה אורך הוקטור שלו - יותר חשוב זה איך הוא מפעיל את הכוח. והכי חשוב, כל מהנדס יודע איך להתמודד עם מאמצי מתיחה ולחיצה, דבר שעשוי להיות קריטי במערכת יחסים. ועוד לא דיברנו בכלל על כלל יד ימין, ששימוש לא נכון בו עלול להרוס תרגיל שלם.

אז בנות, אתן בהיותכן מהנדסות לעתיד (בתאריכן או בנפשותיכן) עשויות למצוא בגברברי הטכניון המשובחים את התשובה, את השאלה, את הדרך ואת העזרה. לא כתבתי כאן מילה על אהבה, לא כי היא לא קיימת בטכניון - אלא כי לא קיים אף קורס שמלמד אותה. אבל בתכלס, מעבר לרצון שלגבר שלך תהיה עבודה טובה (ומשכורת טובה), חשוב יותר שתהיה לו גישה טובה. ובטכניון, לשמחתי, קיימים לא מעט אנשים טובים, גם אם נחבאים מעט, גם אם ביישנים. אפשר להיות עיוורת לבנאדם שלידך במשך חודשים ובמשך שנים - ופתאום לגלות שיש בו כל מה שבעצם חיפשת. ובנים, אל תהססו להתחיל לחזר, אין בחורה שלא נהנית מזה.

בברכה,

האגודה לשידוכים וזיווגים בטכניון