אני אפתח בציטוט:

"אם הייתי יכול לחיות את חיי מחדש, הייתי מנסה לעשות יותר טעויות. לא הייתי מנסה להיות כל כך מושלם, הייתי רגוע יותר. הייתי מתנהג מטופש יותר, ולוקח הרבה פחות דברים ברצינות. הייתי פחות בררן, לוקח יותר סיכונים, מטייל יותר, מהרהר לעיתים קרובות יותר. הייתי מטפס על יותר הרים ושוחה ביותר נהרות, מבקר ביותר מקומות בהם לא הייתי מעולם, אוכל יותר גלידה ופחות שעועית. היו לי בעיות אמיתיות יותר מאשר בעיות מדומות, והייתי משחק יותר עם ילדים. אבל אתם מבינים, אני בן 85 עכשיו, ואני יודע שזמני למות קרוב מאוד."

-חורחה לואיס בורגס

חשבתי לעצמי יום אחד - מה מגדיר אם בסופו של יום, בסופה של תקופה ובסופם של חיים הצלחנו? איך אנחנו יודעים להחליט אם בכלל זו היתה הצלחה אמיתית?

הדבר הראשון שקופץ לי לראש כשאני חושבת "הצלחה בחיים" הוא בעיקר כסף. להיות מבוסס, לא תלותי. אנחנו חיים בחברה שהכל בה סובב סביב כסף, כולל הצלחה. לא היה לך כלום ועכשיו יש לך מיליונים? הצלחת. התפיסה הרווחת היא שאם יש לך כסף אז את כל השאר כבר יותר קל להשיג. כסף כסף כסף - שרו על זה אבבא, ויחד איתם שר גם שאר העולם.

אז בהתאם לתפיסה הרווחת שכסף הוא הצלחה וההפך - חשבתי לעצמי, כשאגיע לגיל גסיסה ואסתכל אחורה על חיי, מה ארצה לראות? כמובן שארצה להרגיש שהצלחתי בחיי, אבל כשניסיתי לדמיין איך תיראה הצלחת חיי לא ראיתי שם אלמנט של כסף. גם לא בהכרח של קריירה - אני לא רוצה לזלזל אבל הרבה יותר קל, לדעתי, להצליח בפיתוח קריירה מאשר להצליח בחיים האישיים. וכאן נכנסו הירהוריי בדלת חדשה: מה יהיה יותר חשוב לי, על ערש דווי - האם החזקתי בקריירה מצליחה ותרמתי רבות לשוק שבו עבדתי והרגשתי מיצוי עצמי וסיפוק, או האם עמדתי בחוזק ובתבונה בפני אתגרים בין-אישיים שהוצבו לפניי במהלך החיים, וידעתי לפעול ברגישות ובחוכמה?

אז נכון שאומרים ששני התחומים חשובים מאוד והכי טוב זה לדעת לשלב בצורה אופטימאלית ולהיות כל יכול ולשאוף להצליח בהכל ביחד.

אז לא.

אני לא נוטה לייחס לעצמי יכולות-על כל עוד לא מדובר באכילה, ולכן הכרחתי את עצמי לבחור - מה בסופו של דבר חשוב לי יותר.

התשובה התבהרה לי מיד: אני מעדיפה להיות אישה טובה יותר במחיר של ענייה יותר, ומעדיפה להיות קשובה יותר ליקיריי במחיר של מרוחקת יותר מעבודתי. הרי כל דבר חייב לבוא על חשבון משהו אחר - אין יש מאין. למשל עכשיו אני כותבת פוסט חסר תועלת זה שבא על חשבון שינה טרופה במיטתי הטרופה.

אז הצלחה בחיים היא מה שאתה מגדיר לעצמך. אבל לצערי רוב האנשים לא מגדירים לעצמם מהי הצלחתם בחיים אלא נותנים לחברה להגדיר להם עבורם, ומה החברה מגדירה - אתם כבר יודעים. וזה חבל לי מעט כי בסופו של דבר כולנו בני אדם, בשר ודם, שהטבע לא לימד אותם להתמקח על כסף. אנחנו המצאנו את הכסף וגרמנו להכל לסבוב סביבו, שיעבדנו את עצמנו לכסף. אבל מה הכסף בכלל משנה אם הוא רק המצאה אנושית שנועדה לעשות סדר? מהיום בו נולדנו חינכו אותנו, בין אם במודע ובין אם לא, להיות אינטרסנטיים ולדאוג קודם כל לעצמנו. לדעתי זה הרסני.

וכשבן אדם טועה - מי אמר שזו טעות? מי בכלל הגדיר מה זו טעות? טעויות הן מה שאנחנו מגדירים לעצמנו, ומשום מה דווקא בזה אנחנו הכי מחמירים, ללא סיבה ממשית. כל כך קל להגיד "עשיתי טעות" בלי לראות קדימה, ולהבין שהטעות הזו היתה בעצם מהלך שקידם אותך אל ההצלחה.

פעם פחדתי לטעות. פחדתי שזה יוביל אותי למקום שלא אדע איך לצאת ממנו. אבל יום אחד הבנתי - לפעמים צריך לבלגן קצת כדי לסדר מחדש. ולפעמים ה"טעויות" האלו שמבלגנות לנו את החיים אינן אלא תהליך מקדים לסידור מחדש, טוב יותר, של הדברים.

אז כמו שאמר חורחה החכם והזקן, עלינו להרהר יותר. אני חושבת שכבר הירהרתי יותר מידי, אם לשפוט לפי זה שקיבלתי צורה של הר.

באיחולי סופשבוע נעים וצלול,

הלכתי לעשות טעויות