אין לך שיניים עדיין, אני ממש אוהבת להסתכל על פיך חסר השיניים כשאתה מחייך או צוחק. אתה לא יודע לזייף חיוך או צחוק, ושלא כהרגלי אני נאלצת לעבוד שעות נוספות כדי ללמוד איך לגרום לך לצחוק יותר. בסופו של דבר, באופן אקראי לגמרי, אגלה שדווקא צליל העיטוש שלי מצחיק אותך יותר מכל. מה כל כך מצחיק בזה? אני לא לגמרי מבינה אבל מתפעלת מהעובדה כמה פשוט זה יכול להיות בשבילך.

יום אחד אביט בך ואבהל. כמה גדלת! חכה רגע, לאן אתה בורח לי? רק אתמול ינקת מגופי ונרדמת למגעי, ופתאום אתה כבר ילד גדול, מדבר, עם דעות, רצונות, פחדים. כבר אי אפשר לעבוד עליך בקלות - אתה מתבונן בתבונה ומבין מה קורה מסביבך. אני אסתכל עליך ואנסה לחשוב מה עשויה להיות מידת ההשפעה שלי עליך. ואז, במוקדם או במאוחר, אבין פתאום: אתה בסך הכל בודק. אותי, את אביך, את סביבתך, את גבולותיך. אבל בעיקר את יכולותיך. אתה לומד להכיר את העולם שמסביבך. ברוך הבא.

אני תמיד אהיה כאן כדי לנסות להסביר לך את מה שלא תבין. ואני מבטיחה לך שיהיו הרבה דברים שלא תצליח להבין, גם אם אנסה להסביר כמיטב יכולתי. אחרי הכל יש דברים שאני עצמי לא מבינה, ובטוחה שלא אבין לעולם גם ממרומי גילי המופלג בעוד מספר שנים. בכל זאת עליך תמיד לזכור שיש לך השפעה לא מעטה על סביבתך. נצל אותה כדי לגרום לסביבתך להיות נוחה לך. אל תפחד. ואל תפחד לטעות. ואם קרה וטעית, או נפגעת, או התאכזבת קשות - אני כאן, יקר שלי. אולי אין באפשרותי לפתור עבורך הכל, אבל אין משהו שחיבוק חם לא יכול לשפר, ולו במעט.

ואז יגיע היום בו אתבונן בך ואבין שאתה כבר לא ילד. אני לא בטוחה מתי זה קרה, אבל נראה כאילו אתה כבר לא זקוק לי יותר. אתה מקבל את החלטותיך לבד, לוקח סיכונים, לא מפחד לטעות. זה נראה כאילו לפעמים אתה אפילו מחפש לטעות - כדי ללמוד את הלקח, ולהחכים. עמוק בלב אני יודעת שזה בסדר ושככה זה צריך להיות, ושלא באמת תוכל להתבגר אם תחיה כל חייך במגירה. אבל לדאגה אין היגיון - היא פשוט שם, נוגסת, מתיישבת בדרך קבע. היא התיישבה שם מהרגע שבו החזקתי אותך לראשונה והבנתי כמה יצור חסר אונים אתה, ושבעצם אני כל עולמך. זה נראה כאילו זה קרה אתמול.

אני מנסה לפחות לתת לך מעט כלים לדרך - ומקווה שאופי החינוך שנתתי לך במשך כל השנים הללו הטמיע בך באמת משהו. ואז אני מבינה שלקוות לכך זה מטופש - הרי אני אמא שלך, אני מכירה אותך, אני יודעת בדיוק מה אתה שווה, גם אם אתה עצמך לא יודע את זה עדיין, או יותר נכון לא מאמין בזה כמוני. תמיד אמרתי לך שכל אחד יכול אבל לא כל אחד מעז - אז אל תפחד להעז. רק עשה זאת בתבונה, ותמיד חשוב על התמונה הכוללת. זכור מה חשוב באמת, דע לתת את החשיבות המתאימה לכל מצב. בהתחלה יהיה לך מעט קשה, ולפעמים תגזים - אבל עם הזמן זה יתאזן, אני סמוכה ובטוחה שליבך ותבונתך יאפשרו לך להבין מה חשוב באמת. כמו שאני הבנתי, בסופו של דבר.

אני יודעת שלא יהיה קל לגדל אותך - ובטח לא ייצא לי לנוח הרבה על זרי הדפנה. אבל יש אנשים שמעבירים את כל חייהם בעבודה קשה - וחוץ מלהרוויח כסף ולחסוך אותו הם לא עושים הרבה. ובשביל מה? בסוף הם מתים עם הכסף בכיסים. אז את העבודה הקשה שלי אעשה בשמחה עבור חיוך ממך, מבט שמכיר תודה, הצלחה שלך. אני מבטיחה שאשתדל לתת לך דוגמא - איך לא לוותר לעצמך, ולשאוף למצות את יכולותיך עד תום. אשתדל להזכיר לך לעצור לפעמים, להסתכל סביבך על הטבע, לנשום עמוק. תקשיב לציפורים - שים לב לשירתן. הבט אל העננים. הכר את הטבע בו אתה חי, תהנה מיופיו. שום דבר לא נצחי חוץ מהמחזוריות של הטבע. ואתה, חלק ממנה.

וגם אני.

שמור על עצמך בני, אנחנו מקבלים רק הזדמנות אחת.

אוהבת אותך מראש,

ומחכה, בציפייה מהולה במעט חשש, ליום בו תגיח מרחמי

וכנראה שיהיו לך הרבה אחים. הרווחת