כבר מתחיל להיות קריר בחוץ. נכון שאני גרה על הר צפוני והמרפסת שלי פונה צפונה, ונכון שרק תחילת אוקטובר, ונכון שיש לי בידוד טבעי בצורת תאי שומן מרובים, אבל פתאום קריר לי. השקט בחוץ נהדר - שומעים רעש מרוחק של מכוניות שועטות בכביש מהיר כלשהו, האוויר צלול ומרענן וספוג בכימיקלים ופיח באדיבות מפעלי חיפה, והנוף למפרץ מעולם לא היה מזמין יותר. טוב, אולי זה בגלל שאני יודעת שאני הולכת לצלול שם בקרוב, לאתר שנקרא "הדוברה הגדולה": זו ספינה שטבעה בשנת 1980 והיא נמצאת בעומק 32 מטר, אורכה 105 מטר והיא מחכה רק לי שאבוא לטבוע בה.

מועדי ב' נגמרו (בערך), היומולדת עבר (בערך), והנה באים ימים של שקט, בערך. חוץ מעבודה, האבסה עצמית, ציור ואוננות אני לא מבצעת יותר מידי דברים מועילים, בעצם אולי חוץ מלארח אנשים ללינת לילה אצלי, כמו פונדק. הם בתמורה מנסים להיות מועילים בדרכם: כמו שצמחים מבצעים פוטוסינתזה כשיש אור, הם מבצעים נחירה תאית כשיש חושך. לפעמים מתמזל מזלי ואני ישנה מספיק חזק כדי לא להתעורר מהנחירות. ואז אני מתעוררת מההפלצות. סליחה, מהנשימה המעית. FML

את יום ההולדת יחגגו לי מחר בערב מספר מצומצם של חברים קרובים, בנוסף לעוד 15 איש. או שכמו שויקטור קורא לזה "מועדון המעריצים בהרכב כמעט מלא". הוא סתם מקנא שהם מעריצים אותי בגלל הממוצע הגבוה שלי והידע האינסופי בתורת המדע האינפיניטסימלי. והוא עצמו נופש עכשיו בגולן, לובש בגדי נוחות ומשתזף נונסטופ, בזמן שאני כאן מחרפת את נפשי אל מול הפלצותיהם של אורחיי. פשוט ביזיון המילואים של היום.

ובנימה זו אפרוש לשנ"צ קלילה לפני משחק טניס מפרך בערב

(עם אמא שלכם)