זו האהבה הראשונה, זו שחלמת עליה מילדותך והאמנת שהיא בהכרח תיגמר בחתונה, זאת שלא הסכמת לוותר עליה כנגד כל הסיכויים - בסופו של דבר היא מתפוצצת לך בפרצוף ונגמרת. ולך, תמימה שכמוך, נשאר בלב איזשהו חלום רומנטי שיום אחד תיפגשו ותבינו שנועדתם זה לזו ותחזרו להיות יחד לנצח נצחים.

הזמן עובר (השנים עוברות) אבל מהר מאוד את מבינה שעם כמה שאהבת אותו כנראה שאחרי הכל הוא לא באמת נועד לך. בסופו של דבר את מצליחה להתגבר עליו סופית (בין השאר בזכות אהבתו של אחר) וממשיכה בחייך בלי להסתכל לאחור.

מידי פעם יש דברים שמזכירים לך אותו - והבזק של זיכרון חולף במוחך, לפעמים מלווה בחיוך ולפעמים בצביטה קלה בלב. את כבר לא אוהבת אותו, וכבר אין לך רגשות אליו. אולי קצת מרמור על הדרך בה זה נגמר. עם הזמן גם המרמור נעלם - את נהנת מהשלווה שבהשלמה עם החלק שהוא היה בחייך, מוקירה את הרגעים היפים ואת מה שלמדת בזכותו, ולא חושבת עליו מעבר לזה.

לפעמים כשאת עוברת במקומות שבו נהגת לפגוש אותו את מדמיינת לעצמך מה היה קורה אם הייתם נפגשים פתאום. איך היית מגיבה, מה היית מרגישה. מה הוא היה אומר?

את יודעת שכבר אין לך רגשות אליו, אבל את לא יכולה לדעת מה יצוף מהעבר הארור. את מדמיינת אתכם מנהלים שיחה סתמית, את הלב שלך בטח דופק קצת יותר מהר מהרגיל, ובסך הכל נהנים לראות זה את זו אחרי כל כך הרבה זמן. ואת לא מקדישה לכך עוד מחשבה מעבר לזה.

ואז, במקום הכי לא צפוי. ברגע הכי לא צפוי. את יושבת שמחה ונינוחה בטריטוריה הבטוחה של חברייך, ואז את רואה אותו. מהלך לו עם חברתו הנוכחית, זו שבאה לא הרבה זמן אחרייך. את בוהה לשנייה בחוסר אמון, זה באמת הוא?

את לא מסוגלת להמשיך לשבת. המוח שלך תקוע בפקודה שזועקת לעצור אותו במקום. את קופצת על רגלייך וניגשת אליו. נוגעת בגבו מאחורה. הוא מסתובב מתוך אינסטינקט ומביט בך.

תגובתו הראשונית היא קפיצה מבוהלת לאחור ומבט נדהם. את מחייכת במבוכה ומתחילה קצת להתחרט שניגשת. הוא מתעשת ומתקרב לחבק אותך, ספק חיבוק ספק לחיצת יד. אתם מתחבקים אבל לא באמת נוגעים. הוא מתחיל לדבר ואת מרגישה את הגוף שלך מתחיל לרעוד ללא שליטה. לא חשבת מה יקרה אז, כשתשמעי שוב את הקול שלו, זה שלא שמעת שנים, זה שכל כך אהבת והרגיע אותך...

את קרובה לקבל פיק ברכיים. הוא שואל שאלות ואת, לשבריר שנייה, מהססת לענות למקרה שגם הקול שלך ירעד כמו כל שריר בגופך. אבל בסופו של דבר את עונה וקולך יציב ובוטח. אתם מחליפים עוד כמה משפטים גנריים, הוא מציג בפנייך את חברתו (שלפי מבטה העוין ללא ספק שמעה עלייך כבר) ומאחלים אחד לשני המשך יום נעים וביי.

את חוזרת למקום מבטחך ומתיישבת. את שמה לב שהגוף שלך עדיין רועד בלי שליטה. שיפסיק לרעוד כבר, כוסאמק. לא דמיינת שככה תהיה ההיתקלות הראשונה שלך איתו מאז הפרידה.

את מציצה בו ממשיך בדרכו, מגניב מידי פעם מבטים מסביב לראות אם את עדיין באזור, ונזהרת מאוד שלא לפגוש במבטו, לא בטוחה שתעמדי בעוד קשר עין איתו.

כשאת מתרחקת מהאזור שוטפת אותך ההקלה.

לא רוצה לראות אותו יותר.