הרי לכל אחד יש סודות... מביכים יותר או פחות, פליליים יותר או פחות - לא באמת משנה. יכול להיות שלאחד יהיה סוד שפעם הוא שחט כלב ולאחד יהיה סוד שפעם הוא היה מכור למשחקי מחשב, ושניהם יתביישו בסודותיהם באותה מידה. אני יודעת המון סודות של המון אנשים - ואני משתדלת לשמור אותם, באמת. אני כל כך שומרת אותם לעצמי שאחר כך מתפלאים למה לא נשאר לי זיכרון לדברים אחרים.

בכל מקרה עם סכום הכסף המתאים אפשר להוציא ממני הכל (אבל לא להכניס אליי). לכן עבור סודות בתשלום פנו אלי בפרטי, השירות הינו דיסקרטי וניתן ע"י סטודנטית מתוקה שמחפשת גבר שיודע לתת.

ועכשיו הגענו לסוד שלי.

למען האמת יש לי כמה סודות. הרבה סודות. אחד גדול ועוד כמה בינוניים ועוד מלא קטנים.

מי שמכיר אותי יודע שאני אמנם מדברת הרבה אבל חולקת מעט מאוד. כמעט כל רגש שהוא אני שומרת לעצמי, מוסתר היטב, ולא מנדבת החוצה כמעט כלום חוץ מחיוך. אם כבר סיפרתי משהו - כנראה שהרגשתי ביטחון מספיק גדול כדי לחלוק. אין לי באמת צורך מטורף לחלוק - זה לא שאני לא חיה עם זה. ותמיד גם אפשר להוציא הכל דרך כתיבה, או סתם לדבר לאוויר. כן, אני עושה את זה לפעמים, עוד סוד שלא ידעתם עליי.

הסודות הכי גדולים שלי הם לא אירועים מהעבר - הם רגשות נוכחיים. אני כמעט ולא מעזה לדבר על רגשות או לחשוף אותם, מסיבות השמורות במערכת :X . אני לא מרגישה אשמה על זה שאני שומרת את רגשותיי (או חוסר רגשותיי) לעצמי, אבל אני כן מרגישה אשמה כשאני נאלצת לשקר.

וכך הגענו אל אחד הסודות הגדולים יותר שאני נאלצת להסתיר בכמה חודשים האחרונים. רובכם אמנם יודעים אותו - העובדה שאני עובדת במעבדה בטכניון - אבל האנשים הכי יקרים לי בחיי לא יודעים אותו. הוריי.

הסיבה לכך שאני מסתירה את עצם עבודתי פשוטה לכאורה - הוריי משתדלים לעזור לי כלכלית ככל יכולתם כדי שאוכל לפנות ולהקדיש את מרב זמני ומאמציי ללימודים. ניסיון שלי להתחיל לעבוד לפני שנה בערך ולשתף בו את הוריי נחל כישלון חרוץ, לאחר שאמא הודיעה שאם אתחיל לעבוד זה יפגע בה קשות. לא יכולתי לעשות את זה.

השנה התחלתי לחוש קצרה בכסף כשהצבא, שבד"כ נותן מענק חצי שנתי בגובה שכר הלימוד לסמסטר, החליט להקפיא לי אותו בגלל קצב צבירת נקודות איטי. זה די הרבה כסף שנאלצתי לבקש מההורים, שנתנו למרות שהיה קשה. החלטתי שמספיק, אנסה להוריד מהם ככל שאצליח, והתחלתי לחפש עבודה.

התקבלתי לשתיים - עבודה בנוער שוחר מדע בטכניון ועבודה פיזית במעבדה למנועי סילון. שתיהן באותו שכר ובערך אותן שעות.

ההבדלים בין העבודות - בנוער שוחר מדע יש לי ניסיון עבודה עשיר עם ילדים שיכול לעזור לי ולהקל עליי את העבודה. במעבדה אין לי ניסיון עבודה עשיר עם כלים כבדים ואין לי שרירים או יכולות שמתאימות לעבודה פיזית כל כך קשה. לכן בהיותי בחורה הגיונית וחכמה בחרתי בעבודה במעבדה, והתחלתי לעבוד שם בניקוי וטיפול במנועים.

מהר מאוד אופי העבודה השתנה והתחלתי לעבוד עם כלים כבדים יותר - קדחתי, שייפתי, חתכתי, פירקתי קירות. לא עבר הרבה זמן והעבודה הפכה עוד יותר קשה - פירוק אגף שלם שנושא בתוכו תא שריפה מתכתי במשקל 8 טון. פאק דה הל, חתיכת מפלצת.

לא ניכנס יותר מידי לפרטים, אבל את כל העבודה הזו - 10 שעות שבועיות - שמרתי בסוד.

חזרתי הביתה בימי חמישי אחרי יותר מחצי יום מעייף של עבודה ולא אמרתי מילה להורים, ששאלו איך הלימודים.

רציתי להגיד לאבא, "אתה לא תאמין, השתמשתי היום במפתח ברגים באורך חצי מטר!", או "היום למדתי מה זה שאקל ואיך מתפעלים מנוף", ולדעת שהוא יבין ויתפעל. שהוא יתגאה בי, כמו שהתגאה אחרי שסיפרתי לו על ההלחמה החשאית של הטלסקופ של הטכניון.

אבל אני לא מעזה להגיד מילה. במקום זה אני אומרת, "כן... היה לי בוחן עם מרצה מאוד מאוד מאוד נחמד...."

אני נושאת את הסוד הזה איתי כבר כמה חודשים טובים. ברגעים קשים אני משכנעת את עצמי שעוד מעט אספר להם ש"אני שוקלת להתחיל לעבוד במעבדה" בעבודה קלה של הלחמות וכאלה למשך חופשת הקיץ. שיתחילו לקבל קצת את הרעיון. אבל הקיץ נראה עוד רחוק, ואני עמוק בתוך העבודה.

העבודה עוזרת לי לשלם שכר דירה (בחודשים יותר עמוסים במבחנים או חגים העבודה יורדת לחצי ואיתה גם השכר, אבל זה גם משהו) אבל לא יותר מזה. יש לי עוד קצת כסף מכתיבה לעיתון של הטכניון ומשיעורים פרטיים שאני נותנת לתלמידי תיכון (עבודות שעליהן ההורים כן יודעים).

הסמסטר הצבא עוד פעם הקפיא לי את המענק כי חסרה לי נקודה בממוצע. אחרי ערעור הוא החליט להפשירו והמענק היה אמור להיכנס בראשון לחודש הזה. הוא לא נכנס.

ברור לי שהעבודה לא תצליח לכסות אותי מספיק כדי להתרומם עם הראש מעל המים וששוב אצטרך לבקש עזרה מההורים. איזה תסכול.

אני פשוט מעריצה את אלו שמצליחים לפרנס את עצמם ולממן לעצמם את התואר, עובדים כמו חמורים תוך כדי הלימודים.

אז זה הסוד שבערך הכי מכביד עליי כרגע.

מאוד הייתי רוצה לספר להורים, אבל מבחינתם זה יתפס כבגידה באמון וכפיות טובה, וצר לי מאוד על כך.

וכמובן, אם אתם מכירים את ההורים שלי - אל תספרו להם בבקשה :)

ותחלקו קצת סודות משלכם יא קמצנים