כדי לא להיכנס אל החג עם האווירה העכורה של הפוסט הקודם, קבלו תיקון

ליל הסדר, למי שחוגג עם המשפחה המורחבת, הוא האירוע הדו שנתי של מבוכות סביב השולחן, בו כולם מזייפים ביחד את די דיינו ואיזה ילד עילג וביישן שואל את הקושיות במה נשתנה. ליל הסדר הקרב ניתן לניבוא עד כדי אורח, לכן אספתי את כל הדברים שתמיד קורים סביב שולחן ליל הסדר:

• אוסף ההגדות אף פעם לא יהיה אחיד. יש לפחות שני סוגי הגדות ולעולם לא יהיה סנכרון בין כל האורחים בזמן הקריאה בהגדה. בתחילת כל קטע תשמעו לחישות "איזה עמוד?! נו אני בעמוד הזה וזה קטע אחר לגמרי!!?!"
• הדודה השמנה תנסה להתיישב בכיסא מכמה כיוונים ללא הצלחה, כי הרווח בין השולחן לקיר שמאחורה לא מספיק גדול והיא צריכה לדחוף את הכרס שלה איכשהו. בסוף כשהיא תתיישב השולחן יעלה קצת, וכולם יחזיקו בחשש את כוסותיהם.
• מקומות הישיבה מסומנים לפי שמות, ובגלל שנתנו לילדה בת 4 לקבוע את המקומות יוצא שילדים בגילאי 0-3 יושבים בכיסאות גבוהים למבוגרים, והסבא יושב באיזו פינה רחוקה על כיסא פלסטיק נמוך שחורק בצורה מפחידה תחת משקלו.
• שולחן אחד אף פעם לא יספיק, אז צריך לחבר לו עוד שולחן שעפ"י חוק טבע לעולם לא יהיה באותו גובה. ומישהו יצטרך לשבת במקום המפגש של השולחנות ולהניח שם צלחת, ובאופן טראגי בדר"כ המישהו הזה יהיה אני.
• תמיד יהיה מישהו שכל הזמן תיפול לו הכיפה, לא משנה עם כמה סיכות ינסה להחזיק אותה. כנ"ל לגבי תמיד יהיה מישהו שלא תישאר לו כיפה, אז הוא ישים מפית מגוחכת על פדחתו
• בזמן הקריאה בהגדה ואכילת הדברים המגוחכים שנהוג לאכול, אפשר לראות את כל אחד מהאורחים שכבר גווע ברעב מהנדס לו מנה קטנה ממה שיש: קרפס עם חרוסת, מצה עם מרור, שתי ביצים עם זרוע. בתיאבון.
• יש שירים שהלחן שלהם לא ברור: למשל בשיר "בצאת ישראל ממצרים" כולם יודעים לשיר מעולה את השורה הראשונה, אבל כשהיא נגמרת - כולם משתתקים, ולא בגלל שנגמר השיר. אף אחד לא בטוח איך באמת ממשיך הלחן, אז רק אחד הדודים הזקנים מזמר לעצמו את המשך הלחן ולא בטוח אם הוא שר שיר או חווה התקף לב, כשכל הילדים מסביב מתפקעים מצחוק לשמע שירתו.
  
• כששרים את דיי דיינו תמיד תעיר זו שבישלה את רוב האוכל: נו, יאללה, אפשר לדלג על השורות האחרונות. וגם על סוף ההגדה, האוכל מתקרר לי!" ותספוק כפיים
• באיזשהו שלב אחד התינוקות יתחיל לבכות ויהווה מוזיקת רקע מתאימה לצלילי כתפיו המתפקעות של סבא בניסיונו להעביר את קערת הקניידלעך הכבדה לדודה השמנה
• וכמובן בל נשכח את מנת הילדים: שניצל וצ'יפס/אורז לבן, ובזאת מסתכמת ארוחת החג שלהם
• אחרי שכולם מלאו את הצלחות לעייפה והתחילו לעסוק במלאכת הזלילה, משתרר שקט מביך שאחת הדודות תשבור כשתגיד "אוח איזה נפלא, איזה מ-ע-ד-ן, הגפליטע הזה פשוט נהדר!" כשהמבשלת תענה, "זה בכלל עוף..."
• הסבתא תנעץ בך עיניים כשאת יודעת מה השאלות שעומדות לבוא: "אז מה יקירתי, מה עם חבר? ואיך הולך בלימודים? מה זה, רזית? תאכלי תאכלי, תאכלי עוד קצת, תראי איזו חיוורת את! מה עם קצת דג, קחי לך עוד קצת דג, זה בריא..."
• בסוף הארוחה רוב האנשים יפרשו להמשך עיכול בסלון, למעט מיטיבי הלסת שנשארים סביב השולחן כדי "ליישר שורות" של הפשטידות או "לסיים את הקצת שנשאר כדי לפנות את הכלי". הזמן שעובר מסוף הארוחה ועד לקינוח נספר באופן מדויק על השעון של המארחים, ובדיוק ברגע הנכון מובא התה ביחד עם הקינוח המאכזב - עוגת מצות שהכינה הדודה השמנה.
• באופן לא מפתיע עוגת המצות היא דיאטטית ביותר, מה שגורם לרוב האורחים להחליט להישאר כבר עם התה וזהו.
• אחרי שמבחינה נימוסית עובר מספיק זמן, האורח הראשון שמראה סימני עזיבה גורר אחריו את כל השאר, כולם נפרדים בנשיקות וחיבוקים וחוזרים הביתה להמשך עיכול במיטה.

אז בברכת ליל סדר טעים, משביע, מוזיקלי ומצחיק

וזכרו - עברנו את פרעה, נעבור גם את זה.

חג שמח