וואו. כבוד

זה לא שהטלתי ספק בכך שזה יעבוד, אבל זה משתנה כששומעים על זה עובד אשכרה בזמן אמת. ואלו שפיתחו את זה - אני מתארת לעצמי - איזו גאווה הם חשים עכשיו. זו אחת הסיבות שבחרתי ללמוד אווירונאוטיקה - כדי להיות חלק מפיתוחים כאלה בעתיד, לתת חלק אמיתי בהגנה על המדינה, להיות בשר ולא פרווה. בינתיים אני רק השומן

אמנם אני לא מייצגת את שיא ההשקעה בלימודים ומעולם לא קיבלתי תעודת הצטיינות, אלא רק כמה משפטים שנוטים לחזור על עצמם במהלך התואר: "את לא ממצה מספיק את היכולות שלך", "יכולת להיות מצטיינת אם רק היית רוצה", "מספיק כבר עם הצ'יפס, שמנדוזה"... אבל עד כמה שציונים זה חשוב והכל, במקרה שלי זה לא מאוד משנה, כי זה לא שהצבא לא יקח אותי לתפקיד בגלל שנכשלתי במרוכבות. לעומת זאת נכשל במכניקת הטיס יכול להוות בעיה קלה...

אבל אני אופטימית, אחרי הכל יש לי שדיים. האמת שגם עוד כמה בנים מהפקולטה יכולים להגיד את זה, אבל נראה לי שאצלם זה לא באמת CASE. מה שכן, הלא-עתודאים מביניהם בהחלט דואגים לממוצע ואומרים לי "באסה" על ציון עובר בקורס שאין לי בו מושג בשיט, בזמן שאני כבר מסמסת לכל החברים שלי על המסיבה האדירה שאני מארגנת לכבוד זה.

אז אני מודה, יש שני דברים שכמעט מעולם לא יצא לי לעשות במהלך התואר הזה: להיות זו שמעתיקים ממנה את השיעורי בית, ולקום להרצאות בבוקר. אני עדיין לא יודעת להכין קפה, או לנהוג; אבל אני יודעת לחשב מאמצים על כנף של מטוס ומקדמי עילוי ולחץ. את המידע המסווג שצברתי על איך-לחייך-יפה-ולגרום לו-לעשות-מה-שתבקשי אני לא אפרט כאן מטעמי כבוד למשפחות הנפגעים, אבל אני כן אתן טיפ בונוס: במקום שבו חושפים איברים, חושפים גם מצטייני דיקן. ומשם תסתדרו.

ובנימה אופטימית זו, ביום שאהיה שותפה בחלק בתכנון פרויקט בסדר גודל כמו "כיפת ברזל" (יותר סיכוי שזה יהיה בסגנון "כיפה אדומה") יהיו גם מכוניות מעופפות; כולם אומרים שזה בטח יקרה ממש בקרוב, אבל איכשהו זה אף פעם לא קורה.

(אתם רשאים להחליף את האנלוגיה של מכוניות מעופפות בתרחיש סוף העולם)

ובינתיים אאלץ להסתפק בטיסן מנייר שמיירט את הנברשת שתלויה ההתקרה. שיט.