לפעמים אני משעממת את עצמי. מרגישה חסרת תחושה, נאמבית. חיה מיום ליום,
יודעת לצפות מה יקרה מחר בקירוב טוב. לפעמים אני חושבת כמה נחמד היה אם היה
לי קצת יותר אנדרנלין ביומיום, ולשם שינוי לא כתוצאה מריצה אחרי אוטובוס
שאני עומדת לפספס. אם היה שמץ של טירוף בדברים יומיומיים,
שהיו מעלים לנו חצי חיוך על הפנים:
שהכרוז ברכבת יודיע: "הרכבת תיכנס מיד לתחנת תל אביב מרכז. הנוסעים
לתחנות (...) מתבקשים לרדת בתחנה הקרובה ולהחליף רכבת. ההומלס הזקן שמסתובב
ברכבת ומקבץ נדבות מתבקש למצוא עבודה ולהפסיק להטריד נוסעים. הדודה שאוספת
תרומות בשביל אחיינה שצריך לעבור השתלת כלייה מתבקשת לשאול את עצמה איך זה
ש3 שנים היא מתרימה לו והוא עדיין לא מת ממחסור בכלייה. נא לא לשכוח תיקים
וחפצים אישיים ברכבת, ותודה שבחרתם לנסוע ברכבת ישראל."
שבתור ארוך לשירותים ציבוריים האישה שבפנים תצעק, תגנח ותבכה וכשתצא תאנח בהקלה ותגיד, "אני חושבת שילדתי תאומים" ותוריד את המים.
שאדם גבוה אקראי כלשהו יתחפש לאווטאר ויסתובב ככה במשך יום שלם כשהוא ממשיך לבצע את כל תוכניותיו הרגילות.
שסטודנט ירשום תשובה לתרגיל במבחן שהוא לא יודע לפתור: אני לא יודע מה התשובה לשאלה. אבל אני יודע מה עשית בקיץ האחרון.
שנהג אוטובוס מלא אנשים ישים את הרדיו בפול ווליום על להיט עכשוי
כלשהו (נניח של ליידי גאגא לצורך העניין) וישיר בקולי קולות עם המוזיקה.
שאין מקומות ישיבה פנויים ברכבת אז בחורה תבוא ותתיישב על הברכיים של בחור זר כלשהו.
שיש מקומות ישיבה פנויים ברכבת אז בחורה תבוא ותתיישב על הברכיים של בחור זר כלשהו.
שראש הממשלה יופיע בטלוויזיה בנאום לאומה ויפתח אותו ב"עם ישראל יקר.
לצערנו הרב ממשלת ישראל עומדת בפני נפילה ולכן גורלנו יהיה נתון בידי
ממשלת ארה"ב והמדינות השכנות לנו. אני ממליץ לכם בחום להתחיל להכין את
המקלטים, ומהר. סתם, צוחק איתכם..." ואז יתחיל את הנאום המתוכנן.
שקבוצה של אנשים לא קשורים תצוץ מתוך כולם ותתחיל לרקוד לקצב מוזיקה קצבית בתנועות מתואמות. אה, רגע...
אבל היות ודברים בסגנון הזה לא הולכים לקרות בקרוב, לצערנו, ניזכר בדברים שכן קורים לנו ומצליחים להטריף אותנו:
כשיתוש עוקץ אותנו בכף הרגל.
כשסוגרים חזק מידי דלתות של רכב שבלאו הכי מתפרק.
כשמסיימים לעשות עבודה ענקית שלקחה כמה שעות בוורד ואז המחשב נכבה ואתה מגלה שלא שמרת.
כשקנית משהו טעים לנשנש בסופ"ש וכשאתה פותח את דלת המקרר אתה מגלה שהשותפים חיסלו לך הכל.
כשאתה כותב פוסט שלם ומושקע בבלוג ואז הדפדפן קורס וצריך להתחיל הכל מחדש.
כשאתה הולך לישון ויש יתוש שתקוע בחדר ולא מצליח לצאת והוא לא מפסיק לזמזם לך מעל הראש.
כשאתה מתפשט ונכנס למקלחת ופותח את המים ואז מגלה שאין מים חמים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: