אז כסטודנטית במעצמת מבחנים סיזיפים (אתם רשאים לקרוא לזה טכניון) אני חיה ביניהם - אותם אנשים שאתם כנראה נוהגים להצביע עליהם בסתר ולצחקק:
"תראי איך הוא מתלבש, מה לעזאזל עבר לו בראש?!"
"הוא אי פעם מרים את המבט מהרצפה?"
"אני מוכנה להתערב שהוא אף פעם לא התנשק, שלא לדבר על חברה"
ועוד...
מה אני אגיד, אני לא הייתי שונה. לא היססתי הרבה לפני שהייתי יורדת על חנון מזדמן מאחורי גבו או בפניו. זה תמיד היה "בצחוק", אבל אף פעם לא חשבתי לעומק על השפעת הדברים שאני אומרת.
עד שהגעתי לטכניון, ומצאתי את עצמי מוקפת בהם, נאבדת ביניהם, הופכת לחלק מהם.
מיותר לציין שבשנה וחצי הראשונות חטפתי את השוק של החיים ולא מצאתי את עצמי ביניהם. הרי כל הזמן הייתי רגילה להיות עם אנשים "רגילים", ואם כבר - אז להיות החננה מביניהם. ופתאום אני מוקפת בערימות של נרדים שמדברים איתי על דברים שבחיים לא שמעתי. וכמו שהם נשמעים, גם לא הייתי רוצה לשמוע עליהם אי פעם.
ועם כמה ששנאתי את זה (ואותם) בהתחלה, למדתי להכיר אותם קצת יותר. וקצת יותר. ממש לאט, כי רובם די מסוגרים בתוך עצמם. אז אחרי 3 שנים בטכניון, ועם חנונים כחבריי הטובים ביותר (ואני מודה שאפילו היו הידלקויות קלות), אני רוצה להגיד משהו על החנונים.
הם מתחלקים ל-3 סוגים:
החנונים הקלאסיים:
הם יסלדו מעצמם, ינסו להשתנות, להיות "מגניבים", יתחילו עם בנות אפילו רק בשביל האימון לביטחון העצמי, יספגו מאות דחיות ועדיין ימשיכו. הם יפגינו ביטחון עצמי ביחס לחבריהם, אבל בכל מה שנוגע לכריזמה זה לא ממש הולך להם. הם די שלומפרים, למען האמת, מהסוג שמסוגל ללכת באמצע מקום הומה אנשים ופשוט ליפול על הפרצוף. הם נוטים להיכנס לדיכאון לעיתים די קרובות, לטבוע בתחושת לוזריות ולנבא לעצמם רק עתיד אפור. אם תצחק עליהם - הם פשוט יחייכו בהבעת אשמה. כאילו הם מודים, אבל מה לעשות, הם עובדים על זה.
החנונים האמיתיים:
אז כן, לפי הגדרה, שום דבר לא מעניין אותם חוץ מלימודים וכמה תחביבים הזויים שאף אחד מעולם לא שמע עליהם. מילא שחמט בתור תחביב, אבל לזכור בעל פה חזקות של 2?! למה?!? הם פותרים את כל שיעורי הבית בעצמם, לעולם לא מעתיקים. ואם תרמוז להם בעדינות באמצע מבחן שאתה רוצה להעתיק (בעדינות מאוד אפילו, כי הדודות רואות הכל) - הם יסרבו! הם אשכרה יודעים את כ-ל החומר (לפני שהיתה אפילו הרצאה), ויכולים ללמד אותך אותו ברמה שלא היתה מביישת את המרצה עצמו. לדבר עם בנות זה עונש בשבילם, ולהתחיל עם בנות זה בכלל טאבו. הם היו מעדיפים להסתגר כל היום בחדר מול המחשב, וללכת לישון מחובקים עם איזה ספר פיזיקה עב כרס. הממוצע בהתאם, וגם המצב החברתי.
החנונים לייט:
אלו מהסוג המועדף עליי. יש להם חוש הומור מתוחכם, הם לא מפחדים מאינטראקציה חברתית ואפילו מעדיפים אותה מאשר להיות לבד. הם יתחילו עם בחורה פעם ב...
אבל כשכבר יתחילו יעשו זאת בצורה מעודנת, מחמיאה ולא לוחצת. כיאה לקבוצת החנונים אליה הם משתייכים הם כמובן ישקיעו בלימודים, אבל לפעמים יעדיפו להתעצל ופשוט להעתיק. אם תבקש מהם להעתיק, הם פשוט ימשכו בכתפיהם בחוסר איכפתיות ויתנו לך (עוד סיבה למה אני אוהבת אותם). יש להם תחביבים מתקבלים על הדעת, ואתה בכיף מוצא את עצמך יושב איתם על כוס בירה. אם תגיד בדיחה מפגרת הם לא יעקמו את הפרצוף בטענה שהבדיחה לא מספיק מתוחכמת ולכן לא מצחיקה, ואם תספר בדיחה גסה הם לא יסמיקו עד עמקי נשמתם כי אמרת את המילה "סקס". וכמובן, אם תצטרך הם יתנו את העצה שלהם, גם אם היא לא ממש ורדה רזיאל ז'קונט.
בדרך כלל החנונים חוברים פחות או יותר לחבריהם מאותו "סוג", למעט אלה שאין להם חברים ולמעט אלה שלא זקוקים לכאלה (לא בשר ודם לפחות).
וסחטיין על התוכנית היפה והחנון, שמעלה את מודעות הציבור לתופעת הטבע היחסית נפוצה הזו (וגם את האמפתיה אליהם, אעז להגיד).
מוקדש לכל החנונים באשר הם, ולספריהם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: