אז לירון פתח בלוג
כאן, בישרא
ויכול להיות שברגעים אלה ממש הוא משוטט לו ברחבי ישרא וקורא בלוגים אקראיים :nervous:
בכל
מקרה הוא לא רצה לתת לי לינק, ואני לא מאשימה אותו. גם אני לא נתתי לו
לינק לשלי, ולו רק כדי שאוכל לשפוך כאן את הלב במקרה הצורך, גם אם זה עליו.
בינתיים לא היה צורך בזה. אבל משום מה יש לי תחושה שזה רק עניין של זמן עד
שהוא ימצא את הבלוג שלי. נו מילא.
הייתי אצלו בתחילת
השבוע, והיה ממש כיף. סוף סוף קניתי סנדלי שורש (וחוצמזה שהרצועות שלהם
כתומות, הם מושלמים). אני אטפל מתישהו בצבע של הרצועות.
וגולת
הכותרת של הביקור אצלו: הוא ממש התעקש שאני אכין להורים שלו קובה, למרות
שאני ממש ניסיתי להתחמק מזה. ואפילו כשנדמה היה שנושעתי ואין את המצרכים
המתאימים - הוא סירב לוותר ונסע במיוחד לקנות.
אז בסוף מצאתי את
עצמי עומדת יחד עם אמא שלו, במטבח, מלמדת אותה להכין קובה, ובסוף שתינו
מגלגלות בצק ביחד. דיברנו על כל מיני דברים, היא סיפרה לי שהיא אוהבת
שעונים, אני סיפרתי לה שאני חולמת לדעת להכין קובה בורגול, היא סיפרה
שגיסתה עיראקית אבל לא יודעת להכין קובה, אני סיפרתי שלירון לא אוהב גזר
באוכל, אבל שאפשר לשים במרק ומקסימום הוא לא יקח גזר ביחד עם המרק, והיא
אמרה שלא נשים כדי לא לבאס אותו.
בסוף יצא סיר ענק עם מלא מלא קובות, ואבא של לירון חזר מהעבודה.
כשהתיישבנו
כולנו לאכול לא היה לי מושג עדיין איך יצא. זו רק פעם שנייה בחיים שהכנתי
את הסוג הזה של הקובה, וגם הוא מומצא ברובו (קראתי באינטרנט איך מכינים,
אבל קראתי רק על אופן הכנת תערובת הבשר והבצק).
על הביס הראשון אבא
שלו זעק שאין מלח!!! וקם לקחת מלח. אמא שלו הרגיעה אותי שהוא לא דוגמא
לחוסר במלח. ואכלנו, וככל שעבר הזמן מצאתי את עצמי טובעת מתחת למחמאות של
האבא. OMG!
הוא באמת אהב את זה! וגם האמא אכלה יפה. ולירון... קשה להגיד שהוא סבל P:
יצא אפילו טוב יותר מהפעם הקודמת שעשיתי.
כשסיימנו לאכול, אמא של לירון אמרה לי "התקבלת". לול
מחר
אני נוסעת לנדב לסופש. הוא אמר לי שאני צריכה לבוא איתם לארוחת שישי אצל
סבתא. אני עדיין לא בטוחה שסבתא שלו בסדר עם זה, או שהיא יודעת בכלל, אבל
הוא מסרב להגיד לי. רק נדב, בבקשה תעשה לי טובה, אל תיקח אותי שוב פעם ללול
:(
ובזמן שאתם קוראים את דוסטויובסקי, אני שוכבת תחת חלונכם. ברדיו מנגנים שירים של פורטיס, ואני לא זוכרת מה ההמשך.
סימן שהגיע זמני לפרוש למיטה.
את התיק לנדב אני אסדר כבר מחר.
משהו אומר לי שאני אאחר.
אני מאוד מאוד אשתדל שלא.
לילה טוב שמנים, וזכרו:
לא כל אוצר הוא כסף וזהב
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: