אני מרגישה רע. דווקא הרגשתי טוב אחרי המבחן אבל עכשיו אני בהתכחשות עצמית עצומה
ברגעים כאלה אני רוצה להיות בבית
עטופה במשפחה שלי ובאווירה של הבית. מסוגלת לקחת את לאקי וצ'יטה או אחד הגורים ולשאוב מהם תזכורת לדברים היפים בחיים
ומה עוד ישאר לי חוץ מהמשפחה
מה עוד נשאר לי
אני רוצה לצייר
אני רוצה לשפוך את העצב שלי למקום אחר
אני רוצה לכתוב
אין לי מושג על מה
משהו טרגי, כדי שיכאב גם לאחרים
אני רוצה ללכת לים, להכניס את הראש מתחת למים השחורים ולא לראות כלום
לא לשמוע כלום
להיעלם
את מסתכלת במראה
את רואה רק שקר אחד גדול
על מי את עובדת
את לא יכולה להסתיר הכל
חשבת שאת חכמה
מוצלחת
חשבת שאת יכולה
אבל המראה לא משקרת
את נגעלת בגללה
אפילו הדמעות שלך
כבר נעלמו מזמן
לא נתת כשהיה קצת רגש
אז לא תתני עוד לעולם
מי זה כאן דופק בדלת
אוי תראו, רגש קטן
"לך מפה", את מפחדת
"אני כבר לא פה מזמן"
עוד מעט כבר יום חדש
עוד פעם תתאפרי לשווא
מה יש להסתיר כשבמילא
את סתם עפר שהתחפש לזהב
אני לא יודעת אם לפרסם את זה פה. על החיים ועל המוות. בבקשה אל תשאלו שאלות
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: