אכלו ושתו כי מחר נמות |
| 9/2010
למה תמיד הדברים האלה קורים דווקא לי
אז היום נגמר הקורס...
בשורה תחתונה היה ממש כיף, מצידי הייתי ממשיכה אותו עוד שבוע. למדתי וחוויתי הרבה למרות שזה לא היה מה שציפיתי לו, אבל אולי טוב שכך.
בסוף היום היתה לנו שיחה עם רפרנט אווירונוטיקה, וזה אותו אחד שריאיין אותי בשיבוצים לחילות בתל השומר. החייכן הזה.
אז באמצע ההרצאה שלו הוא פתאום מסתכל עלי ואומר "את מוכרת לי. יש מצב שראיינתי אותך?"
אני: כן 
ואז הוא היה מבסוט מעצמו שהוא זכר לול
אתמול, ביום השלישי של הקורס, היינו בפלמחים. ראינו המווווון דברים
מגניבים, אפילו זכיתי להיות בתוך מסוק בלאק הוק (ולמשש מסוק קוברה) וזה היה
רגע אורגזמטי ביותר.
על כל שאר מה שהראו לנו אני לא ממש בטוחה שמותר לי לדבר, אבל הזמן פשוט טס לי. חוץ מאיזו הרצאה משעממת של מישהו מרדים
אחר הצהריים כשכולם כבר התפזרו הביתה, ידיד מהפורום (שמכיר את מפקד הקורס
שלי) החליט להראות לו את השרשור שפתחתי עליו, שהוא דיבר על ארגיל. זה היה
מביך ביותר, כי מסתבר שהמפקד קורא בפורום. הוא הגיב לי:
"שור זועם, אני מפקד זועם. מה שלומך הערב? הכיתה קצת מלוכלכת ובדיוק חיפשתי תורנים. את עושה את העבודה שלי להרבה יותר קלה 
ארגיל, הגיע הזמן למצוא דברים יותר טובים לעשות עם הזמן שלך מאשר לשחק דיאבלו 2 ולגלוש בפורום של אס"ט. פזל"ז אמרתם?
יום טוב,
ולדי"
אני לא בטוחה שירדתי לגמרי לסוף דבריו, אבל מה שבטוח, כולם כמובן צחקו בגלל רמת המביכות של המצב.... זונות 
אז היום היה היום האחרון של הקורס, הגעתי והסתכלתי על המפקד וזה היה רגע מביך ביותר, ולא דיברנו על זה כלום.
אחר כך כשישבנו בכיתה באחת ההרצאות הוא שוב פתח את כל הכיבוד שהוא תמיד
הביא, ואז הודיע לכולם: "תרגישו חופשי ללכלך, נעמה מנקה אחר כך"
אני:
הוא: 
כולם הסתכלו עלי בתמיהה ולא הבינו אבל המשיכו ללעוס (אין מהקורס אף אחד שקורא גם בפורום, אז אין להם דרך לדעת)
יותר מאוחר:
חיכינו שאיזו הרצאה תתחיל. בינתיים ישבנו בשקט. פתאום המפקד פנה אליי ואמר:
"אז אולי בינתיים נעמה תספר לכולכם למה היא צריכה לנקות היום את הכיתה."
אני: 
הוא:
אני: "אמממ.... כי אני אישה?"
כולם צוחקים. ואז אחד אומר "אבל יש פה עוד בנות!"
בינתיים הסמקתי עד עמקי נשמתי מהמבט המרוצה והאכזרי שהמפקד תקע בי ולא
ידעתי מה לענות לו. זה היה רגע מביך ביותר וזה בכלל לא הגיע לי!
לקראת סוף היום חיכינו לשיחה האחרונה עם איזה סגן אלוף משהו. אני ועוד
מישהי הלכנו לשירותים וכולם חיכו בכיתה, ומסתבר שבינתיים המפקד ניקה קצת את
הבלאגן של האוכל. איך שנכנסתי לחדר מישהו צעק "או הנה המנקה הגיעה!" וכולם
צחקו 
הסתכלתי על המפקד שבדיוק היה עסוק בלטאטא ושאלתי אותו אם הוא באמת צריך עזרה לול
הוא אמר שלא ושאני אמלא בינתיים טופס משוב.
בציון שהיה צריך לתת לתפקוד המפקד מ1 עד 5 נתתי לו 6.
אחר כך הרמתי את הראש וראיתי שהוא מנקה את הרצפה עם סמרטוט ומגב לול
אחר כך נגמר היום ודיברתי עם ארגיל בטלפון וסיפרתי לו שבאשמתו המפקד הביך
אותי היום. אז הוא ניסה לנחם אותי בזה שיש לי לפחות שנתיים במידה ואתקל בו
שוב, אבל זה לא כזה ניחם אותי D:
היום גם ביקרנו במגדל פיקוח של תל נוף ובדרך חזרה ממנו (הלכנו ברגל) פתאום
ראיתי מצד ימין ביתן שכתוב עליו בגדול: "טייסת 118, דורסי הלילה"
(אני לא בטוחה שזה היה 118, ככה אני זוכרת משום מה)
בכל מקרה, זו הטייסת שקרן שירתה בה...
מאחורי הביתן התנוססו להם 4 או 5 מסוקי יסעור ענקיים.
איך שקלטתי נעצרתי במקום ומישהו נתקע בי מאחורה
הסתכלתי על הטייסת והבנתי שזה בדיוק מה שהראו בסרט שעשו עליה. היתה לי צמרמורת.
אני יודעת כמה היא אהבה את הטייסת הזו והתגאתה להיות חלק ממנה
היא גם ממש אהבה את הסרבל הירוק הזה שהיה לה, כמו של הטייסים
היא היתה באה איתו (ועם שאר הציוד) בתיק נפרד לאימונים, כשהיא היתה בכוננות
גם לאימון האחרון, בזמן המלחמה, ממש יומיים לפני שהיא נהרגה
היה לי עצוב לראות את זה. גם כשישבתי בתוך הבלאק הוק (איפה ששמים את המכונאים המוטסים) חשבתי עליה.
לא עשו לנו סיור בטייסת דורסי הלילה בגלל היסעור שהתרסק ברומניה (עכשיו בודקים את שאר המסוקים אז אין ביקורים בטייסת).
נראה לי שהיה לי עוד דברים לספר, אבל אני לא זוכרת פתאום.
בכל מקרה זה לא מאוד משנה כי את הרוב סיפרתי
לפעמים אני פשוט מחליטה לעשות דברים חסרי כל היגיון בסיסי, אבל מרגע שאני
מחליטה אותם עובר זמן שואף לאפס עד שאני עושה אותם. כי פשוט החלטתי. ואני
לא חושבת על ההיגיון או הטעם שבזה או כל מה שחושבים עליו כשמקבלים החלטות.
אז החלטתי.
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: