אכלו ושתו כי מחר נמות |
| 5/2010
הדבר הכי טוב שקרה לי השנה
אני רוצה לספר על משהו קטן ששינה את חיי, הרבה יותר ממה שהאמנתי שיקרה
כשפגשתי אותו לראשונה, בסוף דצמבר 2009.
למשהו הקטן יש משהו גדול, כך התברר מאוחר יותר במסיבת פורים גורלית אחת.
התאהבתי בילדון הזה, ששמו נדב, הרבה יותר מהר מהזמן שלוקח לי בדרך כלל
להתאהב באנשים.
החופשיות שלו, השמחת חיים, הספונטניות, היעדר השיפוטיות, הכנות.... כל אלה
כבשו אותי
מצאתי את עצמי מבלה איתו יותר ויותר זמן ומחפשת את חברתו יותר ובאמת היה לי
כיף איתו
ונהיינו חברים מאוד טובים
ואז הוא מת.
סתם
בזכות נדב היקר שלי, למדתי להירתע פחות ולאהוב יותר את מה שנקרא "בישול
מהלב"
כלומר בלי מתכון או נוסחה או מידה מסוימת
בלי רשימת מרכיבים ספציפים
אלא אילתור על המקום של מה בא לי להכניס לסיר/מחבת/תנור וכמה.
ולמדתי להכיר תבלינים ולזהות מה אני אוהבת יותר ומה פחות, למדתי להרגיש
חופשייה להכניס כל מה שבא לי, ולמדתי שאסור ללכת ולהשאיר אש פתוחה.
למדתי שאם מכינים באהבה אז האוכל יוצא טעים, למדתי שלהכין מאפס במקום סתם
לבשל משהו מוכן קפוא זה הרבה יותר טוב.
כשאני רוצה להכין מאכל ידוע כלשהו שאפשר לקנות בסופר קופסאות של עיסה מוכנה
ופשוט לבשל והתפתיתי לעשות זאת, נדב עצר אותי ואמר לי שלקנות מוכן זה
לחלשים. אנחנו עושים מאפס.
ואם להיות כנה, באמת הפתעתי את עצמי. בהתחלה לא האמנתי בעצמי בשיט שאני
מסוגלת להכין לבד לגמרי משהו שייצא אכיל (אבל לאנשים שהזמנתי אלי לאכול
שידרתי ביטחון ושליטה שאני יודעת מה אני עושה ושהם הולכים לגמור מהביס
הראשון)
ובאמת יצא טעים 
והכל בזכות נדב!
ואני ממש שמחה שהכרתי אותו. הוא הפינה שלי לשפוך את הלב או סתם לקבל חיבוק
תומך. גם סתם להעביר איתו את הזמן זה כיף.
ואני אוהבת אותו.
כאן הכרנו לראשונה:
בדירה של נדב:
בטיול הפורומי:
בטיול הפורומי עם כולם:
במסיבת רוק ומטאל:
בל"ג בעומר האחרון:
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: