אכלו ושתו כי מחר נמות |
| 4/2010
נפל לי איצטרובל על הראש
בדיוק כשהלכתי ברחבי הטכניון לבד ב2 בלילה והרהרתי על החיים
הטיול שהלכתי אליו עם החברים היה מאוד כיף. ואני כל כך שמחה שהלכתי, אפשר לומר שהחיים שלי הושפעו מזה 
מאוד נהניתי ולמדתי להכיר מי הם באמת החברים שלי, כולל צדדים שלא הכרתי קודם.
אבל כיף כיף - בכל זאת עזבתי את הפורום.
קיבלתי כמה תגובות לא נעימות (בסגנון של "יאללה לכי, עדיף בלעדייך כאן"  ) אבל לא מאוד איכפת לי, כי למען האמת אני קצת מרחמת על האנשים שכתבו אותן. והם גם לא באמת חברים שלי. החברים האמיתיים הבינו וכיבדו ותמכו.
תמכו... נשמע כאילו מי יודע מה, לעזוב את הפורום. האמת שזה לא היה קל. נדרש ממני אומץ לעשות את הצעד הזה, כי זה היה מרכז חיי החברה שלי בחודשים האחרונים. זה היה המקום שלי לברוח אליו.
אני לא מנתקת קשר עם החברים כמובן, רק מוותרת על הקריאה והכתיבה בפורום עצמו...
אם אחזור לפורום אי פעם, זה יהיה רק בקיץ.
אז בשלושת הימים האחרונים אני כבר מחוץ לפורום, וזה לא קל, צריך להתרגל, אבל מתרגלים להכל.
ביומיום אני די עושה חיים כאן (ביטלו לי המון קורסים ונשארתי עם מעט קורסים שעל חלקם אני חוזרת) כי התפנה לי די הרבה זמן פנוי. אבל משבוע הבא - הזמן הפנוי הולך להיות מוקדש ללימודים, ומספיק עם השטויות. יש מסיבות פה ושם בטכניון, אבל אני כבר לא הולכת. נראה לי ששבעתי.
היום יש ערב גבינות ויין ומביאים נגנים לנגן מוזיקה קלאסית באולם, ונראה לי שאני אלך אחרי האימון. אני מתה על הערבים האלה, זה הדבר הכי מרגיע בעולם, ובמיוחד אחרי אימון.
אני צריכה ללכת. קבעתי עם חבר ב6 ועוד לא התחלתי להתארגן אפילו.
אמשיך לעדכן מאוחר יותר
*בורחת*
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: