אכלו ושתו כי מחר נמות |
| 4/2010
באסת לילה מזדמנת
נחת עלי דיכאון. לא יודעת אם להגיד שזה בא משומקום, אני חושבת שזה שילוב של הרבה דברים יחד.
אבל צריך ניצוץ כדי להדליק את המדורה, ואת הניצוץ קיבלתי היום.
הרבה פעמים קורה שחברים אומרים לי דברים מרושעים/עוקצניים/מעליבים בצחוק, ואני יודעת שזה בצחוק, לא נעלבת אלא מחזירה או זורמת עם זה.
עד שבאה עקיצה שאני אשכרה חושבת עליה, מבינה שהיא נכונה, וזה פוגע בלב שלי כמו חץ ישר במטרה, והכאב, אוי הכאב.
הכאב שבהכרה שאני באמת כמו שאומרים עלי, למרות שהתכוונו לזה בצחוק.
הכאב שבאי היכולת לצחוק על זה גם, כי אני יודעת שזה אמיתי ונכון, ואני לא יכולה לעבוד על עצמי בכך שאנסה לצחוק על זה.
כמו דלי של מי קרח שנשפך על הראש.
אני לא אכנס לדיכאון מזה אבל זה יגרום לי לתהות במשך זמן מה.
אני עייפה מידי. אני צריכה להפסיק לכתוב פוסטים בשעות כאלו מאוחרות, הם סתם נשמעים דיכאוניים ובודדים ועייפים, כמו שאני מרגישה.
מזמן לא צחקתי עד אובדן נשימה.
תזכורת לעצמי: שיעורים באנליזת מבנים. דוח מעבדת קריסת מוטות. שיעורים בפיזיקה, טיס וזצמח. לא זה לא קללה. זה באמת שם של קורס. זרימה צמיגה ומעבר חום.
מה הסיכוי שאספיק לסיים הכל בלי לרפרנס.......
ביום שבת אני נוסעת עם אסי וחברים שלו מהצבא לטיול באזור ים המלח, לעשות איזה מסלול נחל משהו. אני כבר ממש מחכה
אתמול הייתי בים עם כמה חברים... והיה ממש כיף. רגעים יקרים של שכחה. אבל נשרפתי בכתפיים :(
אני עייפה מידי...... וצריך עוד לסיים עבודה......
כדור בראש FTW
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: