בסוף חזרתי הביתה, אבל לקחתי את הזמן לפני שעשיתי את זה. ממש לקחתי את
הזמן.
סידרתי וניקיתי את כל החדר (במעונות), כולל השולחן, הארון, השידה,
המדפים...
עשיתי מקלחת טובה ומפנקת ואחרי שיצאתי ממנה התייבשתי לאט, התלבשתי לאט,
אירגנתי את התיק לאט.
בסוף לקחתי את האוטובוס של 17:30 והגעתי הביתה לקראת 20:00
לאקי וצ'יטה המטריפים שלי השתגעו עלי כרגיל... צ'יטה בכתה וייללה ונבחה
מרוב התרגשות, לאקי התעטש מרוב התרגשות
אחח איפה הימים שהייתי חוזרת הביתה ולצ'יטה היה בורח פיפי מרוב התרגשות
ושמחה D:
ונכון שאני יושנת (כן יושנת!) על המזרון על הרצפה, ושאחותי מעירה אותי
מוקדם בבוקר (9, פאקינג שיט), ופותחת את התריס של החדר ונכנס יותר מידי
אור, ופותחת את הדלת וצ'יטה באה לעמוד לי על הגב וללקק לי את
העורף/אוזן/לחי או מה שהכי קרוב אליה, עד שאני אצטמרר והיא תיפול מהגב שלי
היישר לצד המיטה, חופשייה ללקק לי את שאר הפנים.
ולקום ולראות טוסט מחכה על השולחן במטבח, כולם אמנם כבר סיימו לאכול אבל
הטוסט עדיין מחכה לי P:
ואז אייל בא עם אחת השאלות בגיאומטריה שלו, שאני אוכיח לו למה הזוית איקס
שווה לזווית וואי בתוך טרפז חסום במעגל שקר כלשהו
ואז אמא שואלת, נמי את זוכרת שאת צריכה להדפיס לי את העבודות נכון?
ואז אבא אומר, נו נמי יש כבר נכשלים - אה - ציונים חדשים?
והם כל הזמן סוגרים את הדלת של הסלון שמובילה למרפסת כי הם מתלוננים שקר
ואני כל הזמן פותחת אותה כי אני מתלוננת שאין אוויר וככה כל היום...
ואז מישהו צריך להוריד את לאקי וצ'יטה לטיול וזו בדרך כלל אני ואני מורידה
אותם ולוקחת אותם לחולות שמול הבית ומסתכלת על כל הפריחה שמסביב ומסוגלת
להישאר שם גם עד הערב... אבל לאקי וצ'יטה רצו והשתגעו והם צמאים אז צריך
לעלות וגם עוד מעט יש כבר ארוחת צהריים
בזמן הארוחה אנחנו יושבים כולנו מסביב לשולחן ולאקי וצ'יטה יושבים על
הברכיים של חלק מאיתנו, בדרך כלל צ'יטה עליי ולאקי על אמא.
אני מגניבה לצ'יטה חתיכות של הצהוב של הביצה וקצת חתיכות מלפפון (היא
משוגעת על מלפפון, איזה מוזר), והיא מתענגת על הכל מתחת לשולחן...
ואז אני מוצאת איזה בדיחה על אורין או אייל או על אסי כדי להצחיק את שאר
האחרים ולראות אותם נחנקים מהשתייה
ומושא הצחוק בדרך כלל מסתכל עלי בזעם ואני עושה פרצוף תמים
ואין לי כוח לכתוב איך עובר שאר היום...
אבל בכללי כיף
ביום ראשון אני אלך לקנות צבעים וקנבס כדי לעשות לאנדריי תציור וכדי לתת
טאץ' סופי לציור על הקיר שמול השולחן כתיבה
אני לא חושבת שאפילו שמתי כאן תמונה שלו אי פעם
אז הנה
ועוד אחת:
וככה אני ואורין יושנות, היא על המיטה ואני על המזרון על הרצפה:
ולנושא אחר:
שלחתי למרצה את המחזה שלי במייל... והוא כתב לי בחזרה:
למה היה לך כה קשה לכתוב את המחזה שלך ?
מדוע אינך נותנת לי אישור
להעלותו על הבמה?
אנא העבירי לי כאן בנפרד, את
פרטייך המלאים
המחזה
טוב מאוד ויותר מזה
אך מדוע עדן עוזבת את טל בפעם השנייה כשהיא
יודעת בבירור שיש לו
נטייה להתאבד??? והיא עלולה להיות הסיבה
לכך? גם אם היא נשואה
ויש לה שני ילדים? מדוע היא ממתינה חודשיים ימים ומקיימת עימו רומאן
מחוץ
לנישואים? האם לא כדאי להוסיף כאן תמונה מרכזית על עדן
ועל
התלבטויותיה? זה חסר מאוד. או על חייה המאושרים בביתה?
אז נתתי לו אישור להעלות את המחזה... והוספתי תמונה... ונראה מה יהיה הציון
:)
סוף טוב הכל טוב.
ובקרוב אני הולכת עם חברים לאכול במוזס בראשלצ! יאיי המבורגר! היר איי קאם!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: