| 2/2010
sweet dreams
החלטתי החלטה. אמא שלי רצתה להרוג אותי בגלל ההחלטה הזאת, אבא שלי היה בשוק. אייל צחק בקול גדול. כל חבריי גיחכו ואמרו כן בטח.
אמא אפילו הציעה לי משהו מאוד מאוד מאוד מפתה בתמורה לכך שאבטל את ההחלטה. משהו שבחיים לא הייתי מאמינה שהיא תציע.
עקב ציוניי המזוויעים והסימן שאלה התמידי שמרחף מעל ראשי מבחינת המשך
לימודיי, נמאס לי והחלטתי שסמסטר הבא אני מוציאה הצטיינות דיקן (כלומר
ממוצע 84~86)
אבל להחליט זה לא מספיק, אז ביררתי מי מספיק אמיץ כדי להתערב על זה. מי
מספיק שאפתן וחושב שהוא מסוגל להיות גם כן מצטיין דיקן כדי להיות מוכן
להתערב איתי על זה, כאשר המפסיד צריך לעשות משהו רע. אבל ממש רע.
אז אף אחד מחבריי הפחדנים לא היה מוכן להתערב איתי, למרות שכולם הציעו רעיונות מאוד מקוריים למשימת המפסיד...
ואז באה אסיה, שבקרוב משתחררת מהצבא והולכת לעשות פסיכומטרי, וסיפרה שהיא
שואפת להוציא ציון שהוא מעל 550 כדי שתוכל להתקבל למכינה של הטכניון בלי
תעודת בגרות, כי אין לה. ואז אם היא תעבור את המכינה בהצלחה היא תוכל
להתקבל ללמוד בטכניון כסטודנטית מן המניין, וזו המטרה שלה. אז בינתיים כל
מה שהיא צריכה זה להוציא 550 לפחות בפסיכו.
ומכיוון שלשתינו לא מזיקה זריקת מוטיבציה, החלטנו לעשות את ההתערבות ביננו. רק נשאר להחליט על מה מתערבים.
אחרי דיון קצר החלטנו:
קרחת.
מי שלא עומדת במטרה שהיא קבעה לעצמה, צריכה לגלח לעצמה את הראש. מי שכן עומדת, לא צריכה.
אם שתינו מפסידות - שתינו מגלחות. אם שתינו מנצחות - אף אחת לא מגלחת לעצמה את הראש.
התערבנו.
כולם צחקו עלינו ואמרו שבטוח נוותר אחת לשנייה.
שמתי תמונה של השיער שלי בפרופיל בפייסבוק כדי לקבל תזכורת יומיומית מה אני הולכת להפסיד אם לא אהיה מצטיינת דיקן.
ואם להיות דוגרי, אני ממש מפחדת לאבד את השיער. יש לי פחד ישן מלהסתפר מאז שאני זוכרת את עצמי, אז לגלח את הראש לגמרי.... בררר.
חזרתי הביתה וסיפרתי לכל המשפחה על ההתערבות, בסבר פנים רציני לגמרי. אמא
שלי זעקה לשמיים. "אני לא מוכנה. תבטלי אותה מיד. אני לא מרשה לך לעשות את
זה. זו הטלת מום בעצמך, לא מתערבים על דברים כאלה. תתערבי על משהו אחר. את
צריכה להתערב על משהו שאת ממש רוצה להשיג, לא על משהו שאת ממש לא רוצה
להפסיד. זה לא צריך לבוא מתוך פחד אלא מתוך שאיפה למשהו טוב."
אמרתי לה שכבר נתתי את המילה שלי. מאוחר מידי.
ראיתי את הייאוש בעיניים שלה. אני יודעת שהיא ממש אוהבת את השיער שלי
ותמיד אומרת שזה הדבר היחיד שיפה בי. היא כמעט התחננה שאני אבטל.
היה לי כל כך לא נעים, פתאום הבנתי מה אני גורמת לה להרגיש. אבל שתקתי.
היא אמרה, "את צריכה לעשות התערבות שאם תנצחי אז תקבלי משהו שאת ממש רוצה".
אז אמרתי לה, "ומה אם אין דבר כזה?"
אז היא אמרה, כל דבר שאת רוצה וביכולתי לתת לך אם תנצחי בהתערבות, אני מוכנה להתערב איתך עליו".
אז שאלתי, בצחוק, "את יכולה לתת לי כרטיס טיסה לאמריקה בקיץ?"
אז היא אמרה כן
במלוא הרצינות!
פאק!
אז אמרתי לה "די, תהיי רצינית"
אז היא אמרה "אני רצינית לגמרי"
ואני הייתי 
ואבא שלי היה
וכל שאר האחים שלי היו 
ורק לאקי וצ'יטה היו כרגיל   
ואמא שלי אמרה שוב, "אני רצינית לגמרי. תהיי מצטיינת דיקן ואת מקבלת ממני
כרטיס טיסה לארצות הברית. תוכלי להישאר אצל בת דודה שלי בניו יורק. תטוסי,
תטיילי, תהני, לשבועיים ככה, הכל עליי."
אז אמרתי לה, "אמא, יש לך מושג כמה כל זה יעלה?"
אז היא אמרה כן
אז אמרתי טוב
אז היא אמרה התערבנו?
אז אמרתי לה לא יודעת, תגידי לי את! מבחינתי ברור!
אז היא אמרה גם מבחינתי כן, רק אל תעשי לי קרחת תעשי לי טובה
בלילה שאחרי זה לא הצלחתי לישון. פאק. אמריקה!
לא אמרתי לאסיה. לא ביטלתי את ההתערבות. אני לא רוצה להפיל לה את
המוטיבציה שהיא כבר קיבלה. אני מאמינה שהיא בלאו הכי תעמוד בהתערבות, אז
זה לא מאוד משנה. אגב, נזכרתי שלא שמתי כאן אפילו תמונות שלנו. יש
בפייסבוק, אבל זה לא אותו דבר כמו לשים פה :D
אז הנה כמה
הלכנו לאכול גלידה עם עוד כמה חברים, הפוגה קצרה מהלימודים
שטויות בגלידריה
פיצה ושחמט
מסיבה של אווירונאוטיקה
מסיבה של חשמל
נשף טרום סילבסטר
משחקות פלונטר
זה לא גרוע כמו שזה נראה D:
כל החברים בנשף טרום סילבסטר
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: