מאז אותה פעם ראשונה, לא מתוכננת, בשירותים של הבניין הקטן והמרוחק בו שרשרת של צירופי מקרים הפכה למאוד לא ממוזלת בשביל מאט, הזדמנויות שונות המשיכו להיקרות בדרכינו מדי מספר שבועות, ומאוחר יותר- גם ימים.
לעיתים כלל המעשה את כולנו ובפעמים אחרות היו אלו רק שניים מאיתנו. עד כמה שידוע לי, אף אחד לא היה מעולם לבד עם מאט. חוץ ממני, זאת אומרת.
עד לאותה הפעם בה מאט נקלע לפינת העישון שלנו כשאני וטוד נכחנו, נותרתי נאמן לתפקיד המרוחק שלי, מאחורי מסך הטלפון וגם לאחר אותו המקרה נסוגתי מיד חזרה אל אותו המקום הבטוח.
האחרים, בשונה ממני, לא ניסו לעצור מבעד עצמם. מייקל נהג מדי פעם להעיר על כך שמה שאנחנו עושים הוא "לחלוטין גיי" ו"ממש חולני" אולם הוא מעולם לא ניסה לעצור אותנו, ופעמים אחדות אף השתתף בעצמו.
מאט הפך לשק האגרוף שלנו. הוא היה גם הזונה שלנו, העבד שלנו, צעצוע, בובת מין ולעיתים אפילו פחות מכך.
מבלי להבחין בזאת, במהלך שנות הלימודים שלנו בקולג' המרוחק, והנקי מבנות המין השני, ואולי באופן כללי במהלך החיים, אסף כל אחד מאיתנו מטען כבד מנשוא של רפש נפשי, מטען שהיה נעול מאחורי סורג ובריח וברגע שאובייקט פריקה מתאים נמצא, ארבעה סכרים נפרצו באחת וכל מה שזרם מתוכם נספג בתוך גופו הדקיק של מאט, מציף ומטביע אותו.
הדברים החמירו כשבעקבות אירוע משפחתי עליו לא ידענו פרטים רבים, ובהם גם לא היה לנו עניין רב, שותפו של מאט לחדר עזב באופן פתאומי את הקולג' לפרק זמן לא מוגדר.
גילינו על כך בדרך מקרה במהלך אותו יום הלימודים, אולם רק בלילה, כשישבנו בחדר של טוד ואלכס, שותים וודקה עם מיץ תפוחים מוגז- בקבוק הוודקה האחרון שנותר- דיברנו על כך בצורה מפורשת.
"השותף של מאט עזב." מייקל העלה את הנושא ללא התרעה.
"כך שמעתי." עניתי.
"מישהו יודע מה קרה שם?" הוא המשיך.
"לא. וגם מה אכפת לך? אלא הבעיות שלו, לא צריך להתערב בהן." אמר טוד, חצי מבודך, מרצה למייקל כמו לילד חסר הליכות.
"נכון. לבנאדם רע ממילא, אז עוד לכבס את הכביסה המלוכלכת שלו ברבים? זה ממש לא יפה מייקל." אלכס נכנס למערכה.
הנושא נזנח לעוד מספר דקות בהן כוסות שהתקורנו מולאו מחדש וסיגריות הודלקו.
היה זה טוד שהחזיר את השיחה לנושא שנית. "אולי נלך לבקר אותו?" הוא שאל, הבעה קודרת על פניו. היה רגע בו משהו בתוכי זז, מפנה מקום למחשבה שמה שאנחנו עושים הוא נורא, ועל כך שלא מספיק שאנו ממררים את חייו של מאט במהלך ימי הלימודים, עתה אנו פולשים גם לפרטיות המעטה שנותרה לו- לחדרו- אולם הרגשה אחרת נכחה בתודעתי, הרגשה מלאת תשוקה ושורצת יצרים, וגופי נטה להיעתר להרגשה זו, ולהקל עליי להתעלם מהאחרת.
"זה לא רעיון רע." אמר אלכס, בנימה מהורהרת ולגם מהמשקה שלו לאט, כאילו הוא מעריך את טעמו.
לא נראה כאילו מישהו מאיתנו עמד להתנגד, אולם רק בסיום הבקבוק, כרבע שעה לאחר מכן, קם טוד, מכריז: "אני הולך לבקר את מאט. שלא יהיה בודד.", וכולנו יצאנו מהחדר אחריו.
מעטים היו הסטודנטים בהם נתקלנו במסדרונות. מזג האויר בימים ההם לא פסק מלהיות אפור ולח ומי שחשק בבילויים חברתיים, ארגן אותם בחדרו. אלו שלא הכירו אותנו לא ייחסו לנו חשיבות, ואלו שכן הסתפקו באמירת שלום קצרה. לא נראנו חשודים בעיני איש.
אלכס היה זה שנקש על הדלת, השאר עמדו בצד או מאחוריו, והבעת פניו של מאט כשפתח את הדלת ונוכח למצוא את אלכס מולו, הייתה כה עייפה ומובסת שלרגע ליבי נחמץ, אולם הייתה בהבעה זו גם כניעה וזו יצרה בי את הרגשות האחרים, שהאפילו על הצער.
מאט היה עירום למעט מגבת שהחזיקה את עצמה בקושי על מותניו הצרות.
"או, הפרענו לך בדרך להתקלח?" שאל אלכס בנימה בלגלגת כשנכנס, "טוב, אולי אני יכול לתת לך מקלחת מסוג קצת אחר."
"אתה רוצה להשתין עליו?" מייקל התפרץ, מזועזע קלות, הוא היה האחרון להיכנס ועתה נעל את הדלת מאחוריו.
"לא!" אלכס השיב באותה נימת הקול, מפנה למייקל מבט מזועזע, להעביר את מידת הגועל שהרעיון העיר בו, אז הוא חזר ופנה אל מאט, "אבל לגמור לו על הפרצוף נשמע כמו רעיון נחמד. אמנדה אף פעם לא נתנה לי לעשות לה את זה."
"אולי מספיק כבר עם אמנדה? עברו כבר חודשים!" סיכם טוד את העניין והחליט שהיו כבר די והותר דיבורים, ועתה הגיעה העת לעבור לחלק המעניין יותר.
הוא שלף מכיס מכנסיו פיסת חבל, אותה החל לשמור תמיד בהישג יד מאז סיפור מאט החל, ופנה לקשור את ידיו של זה מאחורי גבו.
המגבת שעטפה את ירכיו הוסרה באחת. כרגיל, איזור ערוותו של מאט היה נקי משיער, אפילו זיפים לא היו שם. הסיבה לכך סיקרנה אותי- זה היה כך בפעם הראשונה בה נתקל בנו באותו אחר צהריים גשום, וזה לא השתנה בכל החודשים בהם הזדמן לנו לראות אותו עירום, או עירום חלקית, לפחות פעם בשבוע. שקלתי מספר פעמים את האפשרות שמאט נטה להעדיף גברים ולכן טרח לטפח את עצמו גם בקולג', למקרים בהם הזדמנויות יקרו בדרכו.
משום מה אהבתי לחשוב כך.
אולם לא הייתה שום סיבה לשקוע בפנטזיות על מאט עומד על ארבע מול גברים אחרים, כשאת התמונה הזו יכולתי לראות ברזולוציה גבוהה יותר במציאות בה נכחתי עכשיו.
טוד הפנה את מאט לאחת משתי המיטות שעמדו בחדר, דוחף אותו עליה ומרים אותו כך שהוא עמד על ברכיו וראשו על המזרון- היות וידיו היו קשורות מאחור הוא לא יכול היה להרים את עצמו.
בכל אותו הזמן מאט לא הביע התנגדות משום סוג. הוא לא היה מגורה, זאת יכולתי לראות, ועל פניו הייתה כתובה הודאת תבוסה וכאב.
צילמתי אותו, מצמצם את מקומו של טוד בתמונה כך שתכלול רק את החלקים שלו שנוגעים באופן בלתי נמנע במאט, כשטוד נעמד מאחורי המיטה, מושך את מאט אליו, מפשיל את מכנסיו מעט וללא חומר סיכה או הכנה מוקדמת, חודר אליו. הוא נע לאט אולם בהתמדה ולא עצר עד שלא היה כולו בתוך מאט.
קולו של מאט היה חנוק כשגנח ויבב מתחתיו, מובלע במזרון, ולאחר רגע- כשאלכס התקרב מצידו השני, עולה על המיטה על ברכיו ושולף את איברו, שהיה עוד רך למחצה, תופס בצווארו של מאט כדי להרים את ראשו וחודר לפיו- הקולות שמאט הפיק הצטמצמו ל"מממ.." מוחנק אחת למספר שניות.
עיניו היו עצומות והוא נראה אומלל, אולם גם הפעם גופו פירש את המציאות בצורה אחרת, גורם לאיברו להזדקף.
ידו של אלכס על צווארו, וחוסר הרגישות בה הוא פלש לפיו גרמו למאט להשתנק מספר פעמים, הפעילו את רפלקס ההקאה שלו אולם אלכס מיד היה זז החוצה, על מנת שמאט לא יקיא עליו, והעסק הזה נרגע לעוד מעט זמן. ההשתנקויות האלו הוציאו דמעות רפלקסיביות מעיניו של מאט והדבר גירה אותי אף יותר.
הייתי מהופנט מגופו, מחוסר האונים שלו, מההשפלה שנכפתה עליו, מסבלו.
באחת טוד התנתק ממנו, זיקפתו עוד בשיאה ואלכס עשה מיד כמוהו. מאט נמשך מהמיטה והופל את הרצפה שם טוד הרים אותי כך שיעמוד על ברכיו, והמשיך- באמצעים ידניים כעת- להביא את עצמו לידי פורקן, אלכס עושה כמוהו.
מייקל, שעד עתה צפה במופע הזה בעניין מוגבר- עם האלכוהול זורם בעורקיו ומשפיע על שיקול דעתו- שוכנע בקלות להצטרף.
תוך שניות ספורות פניו של מאט היו מכוסות בנוזל לבן סמיך. כל כך רציתי אותו באותו הרגע, ממש כך, מושפל, קשור, כורע על ברכיו, מכוסה בזרע ומגורה למרות (ואולי בגלל?) כל זאת.
בהיתי בו המום, מרותק, לא מסוגל לנתק את עיניי ממנו.
הוא הוריד את ראשו בבושה ושיערו הארוך הסתיר עתה את פניו.
כרעתי מאחוריו, מותיר את הקשר שעל ידיו, החזרתי את החבל לטוד, ולהפתעת שלושתם, הוריתי להם לצאת מהחדר.
מאט לא זז ממקומו בזמן שהם יצאו וכשנעלתי את הדלת- נועל אותו איתי בחדר הריק- הוא רק הרים מעט את ראשו ובהה בי בסקרנות מהולה בחשש.
קרבתי אליו וליטפתי את שיערו. הוא עצם את עיניו בתגובה. לא יכולתי שלא לחייך בתגובה למחווה הכנועה הזו. "מסכן שלי..." המילים יצאו ממני בטבעיות, בטון רך ומלטף שאיני יודע מאין הוא נולד, "כולך מלוכלך... ואפילו לא הייתה לך הזדמנות לגמור..." זה הרגיש כמו אז, בפינת העישון שלנו, אחרי שטוד ביצע בו את זממו.
אחזתי בידו ומשכתי אותו קלות בעודי קם. "זה יהיה ממש חסר התחשבות מצידי להשאיר אותך ככה, נכון?" אמרתי בחיוך והובלתי אותו אחרי, למקלחת.
היה זה חדרון קטן, לא היית יכול להימצא שם כשהמים במקלחת זורמים ולהישאר יבש גם אם רצית. למזלי, לא היו לי רצונות כאלו.
באחת פשטתי את החולצה, זלגתי בקלילות מתוך הג'ינס שהיה גדול עליי מעט ונותרתי עירום- תחתונים לא נהגתי ללבוש.
מאט הסמיק כשתפסתי אותו בוהה בי, אולם לא הפנה את המבט. אני חושב שראיתי תשוקה בעיניו.
סביר גם שהבחנתי הייתה נכונה- מבין חבריי הייתי הגבוה ביותר (גבוה ממנו בחצי ראש כמעט), רזה כמוהו אם כי באופן טבעי גופי היה מעוצב יותר, לא שרירי אולם חטוב וחלק. גם אני, כמוהו, נהגתי להוריד שיער ערווה אולם לא לפני שלמדתי שמאט עושה זאת, לא לפני שהבנתי שאני רוצה אותו- לפני כן לא הייתה לי סיבה.
השיער שלי- בלונדיני וארוך וחלק, לא ארוך כשל מאט אולם ארוך מספיק כדי לזלוג נמוך מקו הכתפיים- שהיה אסוף לרוב בגומיה, עתה התפזר לי סביב הפנים כשהגומיה הרופפת התעופפה לה יחד עם החולצה.
לא הייתי שחצן אולי הייתי מודע לכוחי, ובאותם רגעים היה נדמה לי כי מאט מודע לו גם הוא.
נצמדתי אליו ושלחתי יד אל מאחוריו, אל הברזים, פותח אותם באחת, ומיד נשטפנו במים קפואים. מאט השתנק ואני חייכתי למשמע הצליל, נצמד אליו עוד יותר, מטה את פניו לזרם כך שישטוף את הזרע שהיה עוד דבוק לפניו ולשיערו במקומות אחדים.
לא הקדשתי תשומת לב רבה למים או לניסיון למצוא את הטמפרטורה האידאלית- הייתי שקוע מדי בגוף הדק והרועד שהיה צמוד אליי- אולם נראה כי בסופו של דבר הצלחתי והזרם החל להתחמם בהדרגתיות, מרפה בדרכו מעט את שריריו המתוחים של מאט.
סובבתי אותו עם הגב אליי, מסמן לו לישר את זרועותיו ולהשעין את ידיו כנגד הקיר.
הוא נדרך תחילה אולם חזר ונמס כשכל שידיי עשו היה לחפוף את שיערו תוך עיסוי עדין ואז עם ספוג רחצה סיבנו ביסודיות את גופו- יד אחד עוברת עליו עם הספוג והשניה עוקבת אחריה בליטוף.
לאורך זרועותיו הארוכות ועל כתפיים דקות, במורד גבו ואז- בעודי צמוד אליו- את החזה והצוואר. הוא נאנח בתסכול כשניתקתי ממנו, והשתנק כשהמגע חזר והופיע ללא התרעה על פנים הירך, וטייל לאורך רגליו בנימה מתגרה.
התישרתי ושוב נצמדתי אליו, מטה את ראשו אל מתחת לזרם המים ומלטף את שיערו בעוד המים שוטפים את הקצף ממנו ומישרים אותו.
עוד נוזל מתקצף וריחני נשפך לתוך ידי ובאחת סגרתי על זיקפתו.
הוא נאנק בהפתעה, זורק את ראשו אחורה, נשען על כתפי.
ידי השניה התמלאה סבון גם היא, מורחת חלק על מה שהחל להתקשות בין רגליי, ובאצבעות משומנות מחפשת את הכניסה אליו. אצבע אחת החליקה פנימה בקלות והוא נאנח בעודה משחקת בתוכו, נע קלות יחד איתה.
גלי חום שטפו אותי בזה אחר זה. הוא היה כל כך שקוע במה שעשיתי לו, כל כך כנוע, ולזמן מה כל כך שלי באופן מוחלט ואקסקלוסיבי. הקולות שהוא הפיק הרעידו את גופי, המחשבות התערבלו יחד לבלילה לא ברורה. לא ראיתי דבר מלבדו.
שלפתי את האצבע ולאט, בעדינות, חדרתי אליו. מילימטרים אחדים ועצירה. הוא יבב בתסכול כשעצרתי, מתחיל שוב לנוע, מנסה לשפד את עצמו עליי, מנסה להכניס כמה שיותר ממני פנימה. הנחתי לו להתיסר בתשוקה עוד מעט ואז בתנועה אחת פתאומית ועוצמתית הייתי בתוכו כולי ואז העולם סביב נעלם.
זזנו יחד, צמודים עד כי לא נותר מרווח בינינו, בריקוד איטי וסוחף, הידיים שלי פרטו על גופו והמוזיקה שנטפה ממנו בצורת גניחות והתנשפויות רכות העיפה את התודעה שלי הרחק משם.
הוא צעק את השם שלי כשהוא גמר. מאוחר יותר נזכרתי לשאול את עצמי מאין הוא ידע את שמי, אולם באותו הרגע זה לא היה משנה. גמרתי מיד אחריו, בתוכו, ולרגע ארוך לא יכולתי להתנתק ממנו. לא רציתי.
כשחזרה אליי היכולת לזוז והתנתקתי ממנו, סובבתי אותו אליי- כרגיל הוא לא הביע התנגדות. לא הייתה לי דרך לפרש את המבט שתלה בי כשברכות, שאני עצמי לא יודע מה מקורה, ליטפתי אותו, אולם כשלקחתי את פניו בשתי הידיים בנחישות והצמדתי את שפתיי לשלו, הבעתו הייתה ללא כל ספק המומה. יתכן שהייתי מופתע לא פחות ממנו.
זו הייתה נשיקה רכה, תמימה כמעט, עדינה ומרפרפת, והיא עמדה בסתירה לכל מה שהתרחש בינינו לפני כן או מוקדם יותר הערב ובחודשים האחרונים בכלל, אולם מגע שפתיו של מאט הפנט אותי ושקעתי לתוכה. ידיי ליטפו את מאט בבישנות, ברכות בלתי נתפסת ואילו הוא, לאחר שיצא מההלם שאחז בו, סגר את זרועותיו סביבי בחוזקה, האצבעות שלו ננעצות בכתפיי וכל גופו משדר נואשות. הוא אחז בי כאילו פחד שאם יעזוב, הוא יפול.
הקצתי רק כשהרגשתי בנוזל חם כנגד הלחי ופקחתי את עיניי כדי למצוא את מאט בוכה.
המראה הקפיא אותי במקום. הוא לא בכה כשלראשונה אלכס השפיל אותו לעיניי- ובעזרת- שלושה אנשים שהיו זרים בשביל מאט, הוא לא בכה כשטוד אנס אותו בפינת העישון שלנו ולא כששלושה גברים גמרו לו על הפנים. הוא לא בכה לא משנה מה הייתה ההשפלה שעבר וכמה עזים היו הכאבים שגופו חווה, אולם עכשיו, כשרכות חדשה וזרה זרמה ממקום בתוכי אותו לא הכרתי מעולם, ישירות אליו, כשנישקתי אותו והוא נישק אותי חזרה- הוא בכה.
אני לא יודע האם מאט ראה זאת ובטוח למדי שאני עצמי לא הייתי מודע לכך אז, אולם באותו הרגע, עם מאט בזרועותיי מתחת לזרם המים המרגיע, עם הדמעות שלו מרוחות על לחיי, אני נשברתי והתפוררתי לרסיסים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Forest Nymph