החיים מחוץ לארון.

ידעתי שהיום הזה יגיע.. ואני כל כך גאה בעצמי.

מאז שאני זוכר את עצמי פחדתי מאבא שלי, בכל פעם שעשיתי משהו לא טוב לטעמו הוא ישר הרים את הידיים שלו.

אף פעם לא עניתי לו.. אני לא עונה לאף אחד. אני יודע טוב מאוד את ההבדל בין מבוגר לילד/מתבגר, ושאין לי את הזכות לענות לו.

אבל היום הוא עבר את הגבול.. הוא עשה בזאר בכל הבית והתחיל לצרוח עליי שאני לא יוצלח, שאני אידיוט, הומו, ושכלום לא ייצא ממני בחיים.

בכל הפעמים שהוא השפיל אותי ככה שתקתי לו.. אבל הפעם גם אני עניתי לו בצרחה שלא יעז לפתוח את הפה שלו עליי..

אז נכון שקיבלתי את האגרוף של החיים שלי ועכשיו אני נכנס לסטטיסטיקה של כל אלה שראו כוכבים בעיניים ממכה,

אבל לא יכולתי שלא לנעול את עצמי אחר כך בחדר ולחייך, אמנם עם דמעות אבל החיוך אומר הרבה.

סוף סוף הגשמתי משהו שרציתי לעשות כל כך הרבה זמן.. פעם ראשונה בחיים שלי אני גאה בעצמי.

אפשר למחוק את הפריט הזה מהרשימה של מה שאני רוצה לעשות, הסרתי עוד אבן מהלב.